רע"ב 4912/05 שוטכין סטניסלב ניקולאי נ. שירות בתי הסוהר

1.בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט צ' גורפינקל) מיום 18.5.05 בו נדחתה עתירתו של המבקש.

המבקש הינו אסיר המרצה עונש מאסר עולם. בקשתו עוסקת בשני נושאים הנוגעים לתנאי מאסרו. הנושא הראשון עניינו בהחלטת שירות בתי הסוהר לחסום את השירותים הנלווים שמספקת חברת בזק לטלפונים הציבוריים המצויים בבתי הסוהר. באופן זה נחסמו שירות 144, שיחות גוביינא, שירות שיחות חינם 1-800, שירותי מרכזיית בזק 166 ושירותים אחרים כיוצא באלו. לטענת המבקש, חסימת השירותים הנלווים מקשה על יכולתם של האסירים לקיים קשר עם העולם מחוץ לבית הסוהר. כתוצאה מהחסימה, אפשרות ההתקשרות היא באמצעות כרטיסי טלפון בלבד, דבר ההופך את הכרטיסים – כך הוא טוען – למוצר מבוקש, יעד לגניבות ומוקד לסכסוכים בכלל. מטעמים אלו יש לבטל לטענתו את ההחלטה.

הנושא השני עניינו מחירי המוצרים הנמכרים בקנטינות בתי הסוהר. לטענת המבקש, רבים מהמוצרים נמכרים במחיר גבוה בהרבה ממחירם בשוק "החופשי". מצב זה מקשה מאד על אסירים, שאינם יכולים לבחור לקנות את מצרכיהם במקום אחר. לדבריו, הזכיין המוכר בקנטינה קובע את מחיריו ללא פיקוח ומצב זה אינו ראוי, בפרט על רקע העובדה ששירות בתי הסוהר גובה אחוז מדמי הפדיון.

טענותיו של המבקש, הנוגעות לשני הנושאים הנזכרים, הועלו במסגרת שתי עתירות נפרדות שהוגשו לבית המשפט המחוזי. העתירות נדחו יחד בפסק דין אחד. באשר לשירותים הנלווים בטלפונים הציבוריים, קבע בית המשפט כי נושא זה עמד כבר לדיון במסגרת עתירה אחרת ובה התחייב שירות בתי הסוהר לבחון מחדש את המגבלות עד ליום 1.3.06. באשר למחירי המוצרים הנמכרים בקנטינה, קבע בית המשפט כי האופן בו שירות בתי הסוהר בחר זכיין למכור בקנטינות היתה סבירה. שירות בתי הסוהר גיבש סל של 300 מוצרים הנמכרים ביותר. החברה שזכתה היתה החברה שממוצע המחירים המשוקלל שלה היה הנמוך ביותר.

משנדחו העתירות, הוגשה הבקשה שבפניי.

2.דין הבקשה להדחות. כפי שנקבע לא פעם, רשות ערעור על פסקי דין בעתירות אסיר אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא במקרים המעוררים סוגיה משפטית בעלת חשיבות כללית (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, ניתנה ביום 26.6.86)). במקרה דנן, טענותיו של המבקש מופנות נגד סבירותן של שתי החלטות של שירות בתי הסוהר להגביל את השירותים הנלווים בטלפונים הציבוריים ובבחירתו של זכיין למכירת מוצרים בקנטינה. שאלות אלו אינן מעלות שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית ואינן מצדיקות אפוא, על פי אמות המידה הנזכרות, מתן רשות ערעור. למותר להוסיף, כי ככל שהבקשה נוגעת לנושא של הגבלת השירותים בטלפונים הציבוריים, סוגיה זו כבר נדונה בבית משפט זה (רע"ב 6561/97 מדינת ישראל נ' רונן מנדלסון ואח' , פ"ד נב(5)849) ומכאן שהשאלות המשפטיות המתעוררות בבקשה שבפניי הוכרעו בעבר. כן יש לציין כי שתי ההחלטות אינן, מעצם טיבן, סופיות, והן ניתנות לבחינה מחודשת מעת לעת. כאמור, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נשוא הבקשה נאמר כי על פי התחייבותו של שירות בתי הסוהר תיבחן סוגית חסימות השירותים הנלווים פעם נוספת עד ליום 1.3.06.

מהטעמים המפורטים הבקשה נדחית אפוא. אין צו להוצאות.