רע"ב 4976/08 יובל ג'פרי נ. שירות בתי הסוהר

1.

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 20.5.08 בעע"א 2385/07 (כבוד השופטת י' שיצר), אשר קבע כי נוכח רצונו של המבקש לצאת מתחומי העיר בני-ברק במהלך חופשותיו, יגיש הוא בקשה מפורטת לפני כל חופשה, ובקשתו תשקל "בצורה אוהדת".

2.

מהבקשה עולה כי המבקש, אסיר שנגזר דינו לשלושים שנות מאסר בפועל, מתוכן ריצה כבר שלוש עשרה שנים וחצי, מבקש לשנות את התנאים המגבילים החלים עליו בעת יציאתו לחופשות לפיהם, בין היתר, מחויב הוא להישאר במהלך חופשותיו בתחומי העיר בני-ברק, לחתום פעמיים ביום בתחנת המשטרה ולשהות ב"מעצר לילה" החל מהשעה 22:00. התנאי אותו מעוניין המבקש לשנות הינו התנאי המגביל את שהייתו בתחומי העיר בני-ברק בלבד, כאשר המבקש מעוניין לצאת מתחומי העיר במהלך חופשותיו.

3.

במסגרת העתירה שאותה הגיש לבית המשפט קמא, טען העורר כי יתרת מאסרו עד לשחרור מינהלי "על תנאי" עומדת על שש שנים בלבד וברצונו לנצל שנים אלה לצורך שיקום והשתלבות בחברה במהלך חופשותיו. מאידך, כפי שעולה מהבקשה, התנגד המשיב להסרת התנאי האמור בטענה כי הדבר יקשה את הפיקוח על המבקש במהלך חופשותיו. ביום 20.5.08 התקיים דיון בעתירה בפני בית המשפט קמא, במהלכו טען המבקש כי הוא מעוניין להקים בית ומבקש כי יתאפשר לו לשהות במהלך חופשותיו באיזור המרכז ולא בעיר בני-ברק בלבד, כשהתנאי המגביל של שתי חתימות ביום בתחנת המשטרה יוותר על כנו ואילו המשיב טען כי היא נוטה לאשר את בקשתו של המבקש, אולם בתנאי שיגיש לו בקשה מנומקת בעניין. בתום הדיון החליט בית המשפט קמא כי נוכח נטיית המשיב לאשר את בקשתו של המבקש בכפוף להגשת בקשה מנומקת, יגיש המבקש בקשה מתאימה ומפורטת ליציאה מתחומי העיר בני-ברק למשך מספר שעות, טרם יציאתו לכל חופשה, ובקשתו תשקל "בצורה אוהדת".

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובהחלטתו של בית המשפט קמא הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הלכה ידועה היא כי רשות ערעור בהליכים כגון זה שנקט בו המבקש אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא במקרים המגלים שאלה משפטית עקרונית או נושא אחר בעל חשיבות כללית [רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.86)]. לא מצאתי כי המקרה שבפניי נופל בגדרם של המקרים המצדיקים מתן רשות ערעור, הואיל והמבקש לא הצביע על קיומה של שאלה משפטית עקרונית או נושא אחר בעל חשיבות כללית, כאמור. לפיכך, איני מוצא מקום ליתן רשות ערעור בנסיבות אלה.

5.

למעלה מן הנדרש, גם לגופו של עניין לא מצאתי עילה להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא. החלטה זו מאזנת היטב בין רצונו של המבקש לצאת את תחומי העיר בני-ברק במהלך חופשותיו לבין הצורך בפיקוח עליו במהלך שהותו מחוץ לכותלי בית הסוהר ואף אינה מטילה נטל מכביד יתר על המידה על המבקש.

6.

אשר על כן, הבקשה נדחית.