רע"ב 5068/21שפדיה סימנדויב נ. שירות בתי הסוהר

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט העמית א' טל ) בעת"א 57872-04-21 מיום 2.6.2021, בגדרה התקבלה בקשת המשיב להאריך את החזקתו של המבקש בהפרדת יחיד למשך 6 חודשים נוספים, החל מיום 8.5.2021.

2.

המבקש הוא אסיר שנידון בשנת 2006 ל-11 שנות מאסר בגין עבירות מין. לאחר כניסתו למאסר, הורשע המבקש ב-21 עבירות נוספות שעיקרן בעבירות איומים כלפי סגל בית הסוהר, שוטרים ועובדות סוציאליות, ובגינן הוא מרצה כעת את עונש מאסרו.

3.

מאז שנת 2013, מוחזק המבקש לסירוגין בתנאי הפרדה ובאגף השמור, בשל חשש לפגיעה בו מצד אסירים עקב התנהגותו הפוגענית כלפיהם המתבטאת באיומים וגידופים וכן עקב חשש לפגיעות מילוליות מצידו כלפי סוהרים ולפגיעה בהתנהלות התקינה של בית הסוהר. ביום 24.4.2020, דחה בית המשפט המחוזי בבאר שבע את בקשת המשיב לקבלת הארכה נוספת בת חצי שנה להחזקת המבקש בהפרדה. לאור האמור, הועבר המבקש מתנאי הפרדה לאגף השמור בבית הסוהר, אך כבר ביום 15.5.2020, הוחזר המבקש להחזקה בתנאי הפרדה. זאת, עקב החלטה מינהלית של המשיב, לאחר שהתקבל מידע מודיעיני שלילי ועדכני אשר הצביע על הסיכון הנשקף למבקש מצד אסירים, נוכח התנהגותו הפוגענית כלפי אסירי האגף השמור. הפרדתו של המבקש הוארכה מאז פעמיים בהחלטות בית המשפט המחוזי, כשהארכה האחרונה ניתנה בהחלטה מושא הליך זה, ביום 2.6.2021. לאחר שבחן את חוות הדעת של גורמי המודיעין ואת המידעים שהציג בפניו המשיב מהשנים 2021-2020, קבע בית המשפט כי המידעים הם בעלי רמת מהימנות גבוהה ומעלים חשש לפגיעה במבקש על ידי אסירים ולפגיעה בסוהרים על ידיו. לפיכך, קבע בית המשפט כי החזקת המבקש בהפרדה היא סבירה ומוצדקת וכי לא ניתן להשיג את מטרת ההפרדה בדרך אחרת שפגיעתה חמורה פחות. המבקש לא השלים עם החלטה זו ומכאן הבקשה לרשות ערעור שלפניי.

4.

לטענת המבקש, בית משפט קמא שגה כשהסתמך על מידעים ישנים, שכן אלו נבחנו כבר בהחלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע, אשר דחה כאמור את בקשת המשיב להארכת הפרדתו של המבקש, ביום 24.4.2020. לעמדת המבקש, היה על בית משפט קמא לבחון רק את המידענים העדכניים שהתקבלו מאז שהוחזר להפרדה בחודש מאי 2020, ואלו אינם רבים. המבקש מציין כי אמנם הוא נוהג לנקוט בלשון שאינה נעימה ולעיתים אף באיומים, אולם לשיטתו מדובר במילים ריקות מתוכן ולא נשקפת ממנו מסוכנות אמתית, לא כל שכן ברמה המצדיקה צעד דרסטי של הפרדה. בהקשר זה, נטען כי המשיב לא מיצה את בחינת האפשרות לשלב את המבקש בתנאי הפרדה זוגית. נוכח כל האמור, סבור המבקש כי המשיב נוקט באמצעי של הפרדה כעונש ולא לשם הגשמת מטרות ההפרדה ומכאן שנדרשת התערבות בית משפט זה. המבקש מוסיף כי בריאותו מתדרדרת בשל תנאי הפרדתו ועותר גם למינוי של סניגור ציבורי.

5.

בהתאם להחלטתי, הגיש המשיב את תגובתו. לעמדת המשיב, החזקתו של המבקש בתנאי הפרדה נדרשת לשם שמירה על שלומם ובריאותם של אסירים אחרים, בטחון סגל בית הסוהר, מניעת עבירות אלימות וכן מניעת פגיעה ממשית במשמעת ובאורח החיים התקין של בית הסוהר. המשיב מציין כי גם בעת האחרונה הצטבר מידע מודיעיני חסוי המלמד על מסוכנות גבוהה לפגיעה לאור התנהגות שלילית וחריגה של המבקש כלפי כלל אסירי האגף וכן כלפי סגל בית הסוהר. כמו כן, צוין כי נעשתה בחינה לשלב את המבקש בהפרדה זוגית או באגף שמור, אך לא נמצא אסיר שמתאים או שמעוניין לשהות עמו. המשיב מדגיש כי הבקשה להארכת החזקתו של המבקש בתנאי הפרדה הוגשה רק בתום דיון שהתקיים בפני הוועדה המחוזית לניהול אסירים, אשר לפניה הונחו חוות דעת רופא וגורמי הטיפול והשיקום לפיהן אין מניעה רפואית או טיפולית להמשך הפרדתו; עמדת המבקש; וכן עמדת גורמי המודיעין בשב"ס. המשיב צירף לעיוני במעטפה חתומה את החומר הסודי, הכולל את המידעים שעל בסיסם התקבלה ההחלטה להאריך את תקופת הפרדתו של המבקש.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בתגובת המשיב ובחומר הסודי שצורף לה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה, ואין להיזקק כעת למינוי של סניגור ציבורי, בפרט לאור העובדה כי המבקש היה מיוצג בהליך בפני בית המשפט המחוזי.

7.

המבקש מודה כי התנהלותו ביום-יום כוללת גידופים ואיומים, אך סבור כי אין הדבר מצדיק את הפרדתו. אין בידי לקבל זאת. מצופה מהמבקש כי יחדל מהתבטאויותיו הפוגעניות ויפנים כי "החיים והמוות ביד הלשון". הדבר נחוץ לא רק לשם הגנה על שלומו ועל הסובבים אותו, אלא גם לשם " מניעת פגיעה ממשית במשמעת ובאורח החיים התקין של בית הסוהר" (סעיף 19ב(4) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 (להלן: הפקודה )).

כמו כן, עיינתי בחומר הסודי שהוגש לעיוני ונחה דעתי כי הפרדת המבקש אכן נדרשת לעת הזו. המידעים המודיעיניים כוללים אינדיקציות מהעת האחרונה, קרי לאחר ששב המבקש בחודש מאי 2020 מאגף ההפרדה לאגף השמור, ויש בהם כדי להעיד על חשש ממשי לפגיעה במשיב על ידי אסירים ולפגיעה בסוהרים ואסירים אחרים על ידי המשיב, המצדיקים את המשך החזקתו בנפרד. לכן, הפרדתו של המבקש נדרשת, גם לשם " שמירה על שלומם או על בריאותם של האסיר או של אסירים אחרים " (סעיף 19ב(3) לפקודה).

בשים לב לחוות הדעת של גורמי הרפואה והשיקום, אשר לא ראו מניעה להמשך הפרדתו של המבקש בעת הנוכחית, גם לא מצאתי מקום להתערב בהחלטה בשל טענת המבקש להתדרדרות במצבו הרפואי או הנפשי, וחזקה על המשיב כי יפעל לשמירה על בריאותו התקינה של המבקש.

8.

נוכח כל האמור, הבקשה נדחית.