רע"ב 5099/09 יוסף ויצמן נ. שירות בתי הסוהר

1.

המבקש החל לשאת בשנת התשס"ד (1994) בעונש של מאסר עולם, שנגזר לו לאחר שהורשע בעבירות של רצח, איומים ותקיפה. בשנים שחלפו מאז הוא הגיש מספר בקשות לחופשה, שנדחו כולן – וכך היה גם ביום ד' בכסלו התשס"ט (1.12.2008), עת נדחתה בקשה שהגיש לוועדה המיוחדת לאסירי עולם. נגד החלטה זו הגיש המבקש עתירה לבית-המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב-יפו, בה טען כי הוועדה חרגה ממתחם הסבירות הנתון לרשות המנהלית, וכי ראוי היה ליתן לו - נוכח התנהגותו החיובית והליך השיקום שהוא עובר, לצאת לחופשות.

2.

כבוד השופטת י' שיצר , אשר דנה בעתירה בחודש אדר התשס"ט (מרץ 2009), מצאה כי הוועדה לא נתנה משקל הולם להפנמת הפסול במעשיו והליך השיקום שעבר המבקש בין כתלי הכלא, ועל כן הורתה לשוב ולבחון את עניינו. השופטת שיצר הורתה בהחלטתה, כי ככל שחוות הדעת הנוספת לא תאפשר את יציאת המבקש לחופשה, היא תשוב ותקיים דיון בעניינו ביום 13.5.09. דא עקא, הדיון המחודש בעניינו של המבקש בפני הוועדה התקיים רק ביום 25.5.09, ועל כן כאשר התחדש הדיון בפני בית המשפט הוא התקיים בפני כב' השופט צ' גורפינקל . לאחר שעיין בחוות דעתה החדשה של הועדה, בה נאמר כי מצבו הנפשי של המבקש רעוע, התנהגותו במצבי לחץ בלתי צפויה וקיים סיכון בהוצאתו לחופשה, החליט השופט המלומד לדחות את העתירה. כנגד החלטה זו עותר המבקש ליתן לו רשות לערער.

3.

להשקפת המבקש, בחוות דעתה השנייה לא מילאה הוועדה אחר הנחיותיה של כב' השופטת שיצר, הואיל ונעדרת ממנה התייחסות לדרך הארוכה והחיובית שעבר במהלך מאסרו. כן נטען, כי אין זה ברור כלל מדוע לא התקיים הדיון הנוסף בעתירה בפני השופטת שיצר.

מנגד, סבור המשיב כי דינה של הבקשה להידחות, הואיל והיא אינה מעלה סוגיה משפטית מהותית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש. עוד הוא מוסיף, כי שחרור אסירים לחופשות הוא עניין שבשיקול דעת הוועדה, וזו פעלה ללא דופי, בהתאם לחוות דעת פסיכולוגית שהונחה בפניה והדיווחים על התנהגותו הבעייתית של המבקש בין כתלי בית-הסוהר.

4.

לבקשה זו אין בידי להיעתר, באשר היא אינה מעלה סוגיה משפטית עקרונית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש ( רע"ב 7/86 וויל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.1986 )), וגם לגופם של דברים לא מצאתי כי נפל פגם המצדיק את קבלתה . פקודת בתי-הסוהר [נוסח חדש], התשל"א-1972, אינה מקנה לאסיר זכות לצאת לחופשות, ושיקול הדעת בעניין זה מסור לרשות המנהלית. עניינו של המבקש נבחן ושב ונבחן על ידי הוועדה המיוחדת לאסירי עולם, ונמצא כי חרף פעילותו המבורכת במסגרות שונות בכלא, אין באלו להעיד על שינוי משמעותי, אלא על "מוטיבציה והכנה לשינוי כזה שדורש התערבות ממושכת במסגרת כוללנית כמו מרכז גמילה". העולה מכך הוא, כי בדיון הנוסף בפני הוועדה היא פעלה ברוח החלטתה של כב' השופטת שיצר, אולם לא מצאה כי בשלו התנאים ליציאת המבקש לחופשה. אינני סבור כי באותה החלטה או בדיון שקדם לה נפל פגם כלשהו המצדיק ליבון בפני ערכאת ערעור שנייה. גם בטרוניה על כך שהדיון השני בעתירה התקיים בפני מותב שונה מזה שדן בה לראשונה, לא מצאתי ממש. המקום להעלות השגות מסוג זה היה בפני בית משפט קמא, אולם מטעמים השמורים עמו בחר המבקש שלא לעתור להעברת הדיון למותב המקורי.

נוכח האמור, הבקשה נדחית.