פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
5110/09
בפני:
כבוד הנשיאה ד' ביניש
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט י' דנציגר
המבקש:
טל צרפתי
נ ג ד
המשיב:
שירות בתי הסוהר- מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים
מנהליים בתל-אביב-יפו מיום 2.6.2010 בעע"א 1981/08,
שניתנה על ידי כבוד השופט
צ' גורפינקל
תאריך הישיבה:
כ"ט בניסן התש"ע
(13.04.2010)
בשם המבקש:
עו"ד הרן רייכמן
בשם המשיב:
עו"ד ערין ספדי
פסק-דין
הנשיאה ד' ביניש:
המבקש, אסיר שנידון לעונש מאסר ממושך וריצה 6 שנים מתוכו, הגיש עתירת אסירים לבית המשפט המחוזי לעניין חופשותיו. בית המשפט המחוזי דחה את העתירה בעניין החופשות, אך הוסיף כי אינו מקבל את עמדת שב"ס כי הטיפול שהמבקש מעוניין בו, טיפול לעברייני מין, יינתן למבקש בעוד זמן ניכר והורה לעשות הכל כדי "לשלב את המבקש בטיפול שמתאים לבעיותיו" ולדווח לבית המשפט על תחילת הטיפול תוך 3 חודשים. מתברר שהוראה זו לא קוימה, המבקש לא שולב בטיפול והגיש עתירה נוספת לאחר למעלה מחצי שנה. עתירה זו הגיעה לדיון בפני הרכב אחר של בית המשפט המחוזי, בו נתבררה במישרין שאלת הטיפול במבקש. בהחלטתו בעניין זה
קיבל בית המשפט את טענת המשיב, כי לא ניתן היה ליתן למבקש טיפול כיוון שהיה באותה תקופה "טעון הגנה" וכי לא הייתה למשיב כוונה להפר את החלטתו הראשונה של בית המשפט או לבזותה. בית המשפט החליט כי כל עוד המבקש "טעון הגנה" לא ניתן לקיים את ההחלטה ליתן לו טיפול.
בבקשת רשות הערעור שלפנינו העלה בא-כוח המבקש מטעם הסנגוריה הציבורית טענה עקרונית ולפיה ההחלטה השנייה ניתנה בחוסר סמכות והיה על המשיב לקיים את ההחלטה הראשונה או להשיג עליה באמצעות בית המשפט, אך לא להפר אותה. נוכח טענה זו ראינו לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור ולדון בה לגופה.
בתגובתה לבקשה הודיעה באת-כוח המשיב כי רק לאחר מתן ההחלטה השנייה, ב-18.03.2010, הוסר סיווגו של המבקש כ"טעון הגנה" ונסללה הדרך לבחינת התאמתו להשתלב במסגרת טיפולית לעברייני מין.
בעקבות הסרת הסיווג האמור, נתקבלה החלטה בדבר התאמתו לטיפול של המערער ובדבר מסגרת הטיפול הייעודי במב"ן. עוד ציינה באת-כוח המשיב בתגובתה כי בשל מגבלות שונות, ואף מטעמים מקצועיים, הטיפול הייעודי ניתן במסגרת מב"ן בתקופה הסמוכה לשחרור, ולקראת שחרור, ומטעם זה ההכרעה בעניינו של כל אסיר מביאה בחשבון את מועד שחרורו. בעניינו של המבקש נבחנת האפשרות כיום לשלבו במסגרת הפסיכו-חינוכית בשב"ס בעוד שסיכויי המבקש לטיפול הייעודי במסגרת מב"ן כרוכים בהמתנה ממושכת.
לא ראינו להתערב בשיקולים הקונקרטיים הנוגעים למסגרת המתאימה ומועד תחילת הטיפול, כי בעניין זה אין בפנינו וגם לא הייתה בפני בית המשפט קמא תמונה מלאה של השיקולים המקצועיים הכלליים והפרטניים. שאלת מסגרות הטיפול בעברייני מין שבה ועולה מדי פעם בבית משפט זה, אך מקומה בהליך מסוג אחר. עם זאת מקובלת עלינו טענתו של בא-כוח המבקש כי לאחר שניתנה ההחלטה הראשונה של בית המשפט המחוזי, לא היה השב"ס רשאי להתעלם ממנה ולעשות דין לעצמו בלא להביא לשינוייה בבית המשפט.
אנו רואים עניין זה בחומרה. אין צד להליך, ובוודאי לא המדינה, רשאי לראות עצמו פטור מקיום החלטת בית משפט, רק משום שהיא נראית בעיניו מוטעית. אפשר שההחלטה הראשונה לא הביאה בחשבון את כל השיקולים הרלוונטיים ועל כך ניתן היה לבקש לערער או לעיין בה מחדש, התעלמותו של שב"ס מהחובה שהטיל עליו בית המשפט לדווח הייתה לא ראויה. מה גם שההוראה לדווח, אכן נתנה לשב"ס הזדמנות לשוב ולפרוש את המניעה המקצועית, שהייתה קיימת לשיטתו, בקיום ההוראה באותו מועד.
בנסיבות שנוצרו, איננו רואים כי נפרשה בפנינו תמונה המצדיקה מתן הוראה לשלב את המבקש במסגרת טיפולית בטרם נבחן העניין מקצועית. אך עקב השתלשלות העובדות כפי שאירעה אנו מורים למשיב לקיים את בדיקת ההתאמה של המבקש בהקדם ולקבל הכרעה מנומקת ומבוססת תוך עשיית מאמץ לשילובו של המבקש במסגרת טיפולית בעיתוי מתאים ואפשרי.
בכפיפות לאמור, הערעור נדחה.
ניתן היום, כ"ט בניסן התש"ע (13.04.2010), בפני
באי-כוח הצדדים.
ה נ ש י א ה
ש ו פ ט
ש ו פ ט