רע"ב 5113/05 רונן אלברט צרויה נ. שרות בתי הסוהר

1.המבקש, אסיר המרצה מאסר בן 12 שנים בין ביצוע עבירות תקיפה, שוד וסמים, הגיש עתירה שנדונה בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט צ' גורפינקל) ונדחתה. בעתירתו, שהוגשה על ידו ועל ידי בת זוגו, הגב' לימור ואגו, נתבקש בית המשפט המחוזי לאפשר לו לצאת לחופשות.

2.בית המשפט המחוזי לא אפשר לגב' ואגו להעיד ולשאת דברים בדיון ואף מחק אותה מהבקשה בנמקו, שעתירת אסיר נועדה לאפשר לאסיר להגיש עתירה ואין באפשרותו של מי שאינו אסיר לעשות כן. לגופו של עניין, בית המשפט דחה את בקשת המבקש לאור העובדה שעבר עבירות משמעת במהלך מאסרו. כמו כן, מחוות דעת שהוגשה בעניינו של המבקש על ידי ועדת אלימות במשפחה, עולה שקיים פוטנציאל של אלימות מצידו כלפי חברתו, הגב' ואגו. בהקשר זה קבע בית המשפט המחוזי, כי בהחלטתו אינו יכול להתעלם מחוות הדעת וכי הסיכון שבהוצאת המבקש לחופשה גובר על זכותו לצאת לחופשה מחוץ לכותלי בית הסוהר.

בבקשה שבפניי משיג המבקש הן על מחיקת גב' ואגו מעתירת האסיר שהגיש עימה בצוותא והן על החלטת בית המשפט לגופם של דברים.

3.מתגובת המשיב לבקשה עולה, כי ביום 28.7.05 דנה הועדה המחוזית למניעת אלימות במשפחה בעניינו של המבקש והוחלט, כי מבחינת ההיבט של מסוכנות המבקש ניתן לאפשר לו חופשות מוגבלות. בעקבות החלטה זו הצהיר המשיב בתגובתו, כי בכוונתו לבחון מחדש את החלטתו הקודמת שלא לאפשר למבקש לצאת את שערי בית הכלא לחופשות.

בנסיבות אלה הדיון בבקשה אינו נדרש עוד. למשיב שמורה הזכות להגיש כל בקשה בנושא בעתיד, ככל שיהיה בכך צורך.

לנוכח האמור, דין הבקשה להידחות.