רע"ב 5114/03 אשר אילוז נ. מדינת ישראל

השופט מ' חשין:

בית-המשפט המחוזי בנצרת קיבל עתירה כנגד החלטתה של ועדת השיחרורים אשר כוננה מכוח חוק שיחרור על-תנאי ממאסר, תשס"א-2001 ( החוק או חוק השיחרור ), והחליט שלא לשחרר את המבקש ממאסר שהוא מרצה בתום שני שלישים. על החלטה זו בקשת רשות הערעור שלפנינו.

2.המבקש הורשע בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע וסחיטה באיומים, ודינו נגזר ל-26 חודשי מאסר, מתוכם 14 חודשים לריצוי בפועל. כן הופעל בחופף מאסר על-תנאי בן 14 חודשים והושת על המבקש לשלם קנס בסך 1,500 ש"ח. נושאי כתב-האישום היו מעשים של חבורה שהמבקש נימנה עימה לגבות בכוח ובאיומים חוב שפלוני חב לאלמוני. למבקש הרשעות רבות בנושאי רכוש וסמים ובעבר אף רצה תקופות מאסר לא קצרות בעבירות של סמים, מירמה בנסיבות מחמירות, קשירת קשר לביצוע פשע ועוד. פעם קודמת שוחרר המבקש שיחרור מוקדם למרות התנגדות היועץ המשפטי לממשלה, אך המבקש חזר לסורו והוסיף לעבור עבירות נוספות.

3.עניינו של המבקש בא לפני ועדת השיחרורים, ולמרות התנגדות המדינה ומידע מודיעין סודי שהובא לידיעתה, החליטה הוועדה לשחרר את המבקש ממאסרו. הוועדה קבעה, בין השאר, כי אכן קיימת סכנה לצד שלישי אם ישוחרר המבקש שיחרור מוקדם, אך ביטלה סכנה זו באומרה כי "אין לנו ספק שסכנה זו תהיה קיימת, גם באם ירצה האסיר ריצוי מלא את עונשו, שהרי כל שנותר לנו לעניין זה הוא תקופה של כארבעה חודשים". הוועדה הוסיפה וקבעה כי גם למבקש עצמו נשקפת סכנה אם ישוחרר מהכלא "אבל בעניין זה סבורה הוועדה כי האסיר מביא זאת בחשבון ומודע לכך". משהחליטה הוועדה מה שהחליטה, עתר היועץ המשפטי לממשלה נגד ההחלטה לפני בית-המשפט המחוזי, וכאן התהפכה הקערה אל פיה. בית-המשפט החליט כי המבקש מסוכן בהיותו חופשי ומכאן כי אין להסכים לשיחרורו המוקדם. בית-המשפט הוסיף וציין טרגדיה שאירעה לעותר, שעה שבמסגרת חיסול חשבונות פוצץ רכב שישב בו עם בנו הקטון והבן נהרג. אלא שלסברת בית-המשפט אין באסון זה שאירע למבקש כדי להצדיק סיכונו של הציבור כבר מעתה, אם ישוחרר לחופש. על צידנו שלנו נוסיף, כי העבירה שבגינה מרצה המבקש עתה עונש מאסר נעברה לאחר מות בנו הקטון ובלא כל קשר בין שני האירועים.

4.כהוראת סעיף 3 לחוק השיחרור, לא תשחרר ועדת השיחרורים אסיר אלא אם שוכנעה כי ראוי הוא לשיחרור וכי שיחרורו אינו מסכן את שלום הציבור. מוסיף סעיף 9 לאותו חוק וקובע כי בבואה להחליט אם ראוי הוא אסיר לשיחרור על-תנאי, תשקול ועדת השיחרורים את הסיכון הצפוי משיחרורו לשלום הציבור, את סיכויי שיקומו ואת התנהגותו בכלא. כן מוסיפה הוראת סעיף 9 ומפרטת "בין השאר" נתונים אלה ואחרים, ובהם טיב העבירה שבשלה נושא האסיר עונש מאסר, הרשעותיו הקודמות של האסיר, התנהגותו הטובה במהלך תקופת המאסר ועוד.

5.בתיתנו דעתנו לשיקולים הקובעים באשר לשיחרורו של אסיר על-תנאי, אין ספק בדעתנו כי צדק בית-המשפט המחוזי בהחלטתו וכי ועדת השיחרורים שגתה בהחלטתה. המבקש ניתנה לו בעבר הזדמנות לחזור למוטב אך הוא הלך בדרכו והמשיך לעבור עבירות שאינן קלות. כך היא אף העבירה שבגינה מרצה הוא עתה עונש מאסר. על רקע כל אלה לא מצאנו לא פגם ולא סירכה בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי, לא-כל-שכן שלא נמצאה לנו עילה המצדיקה כי נעניק למבקש רשות לערער על החלטתו של בית-המשפט המחוזי.

הבקשה נדחית.

היום, י"ג בתמוז תשס"ג (13.7.2003).

ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

03051140_G03.doc

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il