רע"ב 5132/98 אריה אלפרון נ. שירות בתי הסוהר

1.המבקש הינו אסיר המרצה עונש מאסר של חמש שנים ותשעה חודשים, בגין חבלה בכוונה מחמירה, איומים, הדחה בחקירה, תקיפת שוטר, שוד מזויין, תקיפה, החזקת סמים מסוכנים, תקיפת עובד ציבור, התנהגות פרועה והחזקת כלים להכנת סם לצריכה. מינואר 1998 היה המבקש מסווג לקטיגוריה ב1/, ומכוח סיווג זה זכאי היה לצאת לחופשות. ביום 22.6.98 שונה סיווגו של המבקש לקטיגוריה א', זאת בהתבסס על מידע מודיעיני מסווג. משמעות שינוי זה בסיווגו של המבקש הינה כי המבקש אינו זכאי לצאת לחופשות.

2.על ההחלטה בדבר שינוי הסיווג ושלילת החופשות עתר המבקש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בהחלטתו מיום 29.7.98 (כב' השופט א' גרוניס), דחה בית המשפט את העתירה. בית המשפט עיין בחומר חסוי שהובא בפניו, בצירוף תעודת חסיון שניתנה על ידי השר לבטחון פנים וציין, כי חומר זה מצביע על אירוע מסויים שאירע לאחר יציאתו של המבקש לחופשות, אירוע, המצביע על מסוכנותו של המבקש. על כן קבע בית המשפט, כי היה יסוד להחלטת הרשויות לשלול את חופשות המבקש כאשר לא נתאפשרה במקרה זה יציאה לחופשות במגבלות כלשהן. על יסוד טעמים אלה, נדחתה העתירה.

3.בפני בקשת רשות ערעור על החלטה זו. טוען המבקש, כי המידע החסוי שעל יסודו הוחלט לשלול את חופשותיו שלו לא נבדק כראוי וכי היווה למעשה אך ידיעה אחת, שחסתה כל כולה תחת כנפיה של תעודת החסיון שהוציא השר לבטחון פנים. עוד טוען המבקש כנגד החלטת בית המשפט שלא לאפשר את הסרת החסיון או לחקור את איש המשטרה שביקש תעודה זו. המבקש מדגיש בבקשתו גם את היעדר ההנמקה הראויה (לשיטתו) הן של תעודת החסיון והן של ההחלטה שלא לגלות הראיה בפניו.

4.לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. בעקבות החלטתו של כב' המשנה לנשיא, השופט ש' לוין (מיום 18.9.98), הובא בפני החומר החסוי ששימש יסוד להחלטות שניתנו במסגרת הליך זה. עיינתי בחומר זה. נחה דעתי, כי לא נמצא בהחלטה שניתנה על יסודו אותו הפגם או העילה, המצדיקה התערבותו של בית משפט זה במסגרת רשות ערעור. אכן, החלטת הרשות בעניין זה סבירה היא, במובן זה, שאין היא מגלה עילה להתערבותנו בה. הוא הדין לגבי החלטותיו של בית המשפט המחוזי הן לעניין הראיה החסויה, הן לעניין חקירתו של איש המשטרה והן לעניין ההנמקה לגופה. על כן, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

הבקשה נדחית.