רע"ב 5174/10 אילן מועלם נ. מדינת ישראל

לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב-יפו בו נקבע כי מגזר הדין שמומש נגד המבקש לריצוי עונש של 4 שנים בגין גרימת מוות ברשלנות, הפקרה ושיבוש הליכי משפט, אין חובה להפחית את תקופת המעצר של 17 חודש בה היה נתון במעצר בברזיל בטרם הוסגר לישראל בעילת הסגרה בגין עבירת סמים.

בית המשפט קמא קיבל את טענת המדינה כי 17 החודשים בהם היה המבקש נתון במעצר בעת היותו בברזיל כבר הובאו בחשבון בעת שנגזר דינו בגין עבירת הסמים, ולפיכך אין עוד חובה לנכות את תקופת המעצר על פי הוראת סעיף 11 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, ממאסרו הנוכחי; בפסק דינו קבע בית המשפט כי מכך שהמבקש לא טען אפילו פעם אחת שמתקופת מאסרו בגין עבירת הסמים תנוכה תקופת המעצר בברזיל (כפי שהוסכם בתנאי ההסגרה) – ניתן ללמוד כי הוא ידע שעונשו הקל בגין עבירת הסמים נבע מהעובדה שהיה עצור בברזיל בגין עבירה זו.

בפנינו טען בא-כוחו של המבקש כי בקשה זו מעוררת שאלת פרשנות עקרונית של סעיף 11 לחוק העונשין, ומטעם זה מצדיקה היא את מתן רשות הערעור.

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים באנו למסקנה כי השאלה המתעוררת בעניין שלפנינו אינה שאלה משפטית, וכי עיקר המחלוקת בין הצדדים התייחסה לשאלה העובדתית, האם נוכו חודשי המעצר בברזיל בתיק הסמים שבגינו הוסגר המבקש. בעניין זה לא ראינו להתערב בהחלטת בית המשפט קמא ואף לא מצאנו כי המחלוקת האמורה מצדיקה מתן רשות ערעור.