פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
5229/11
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
סמיון רזיקוב
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת
רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז בפתח-תקוה מיום 29.6.11
בעת"א 37913-05-11 שניתנה על ידי כבוד השופט א' טל – סג"נ
בשם המבקש:
עו"ד ז' אלוני
בשם המשיבה:
עו"ד ע' אפשטיין
החלטה
לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (עת"א
37913-05-11, כבוד סגן הנשיא א' טל ) מיום 29.6.2011, אשר דחה את עתירת המבקש כנגד החלטת שירות בתי הסוהר שלא לשלבו בחופשות ושלא להעבירו אגף בבית הכלא.
המבקש מרצה החל מיולי 2007 עונש מאסר של 13 שנות מאסר בגין אינוס, חבלה בנסיבות מחמירות, התפרצות והחזקת רכוש גנוב. ביום 16.3.2011 נתקבלה עתירתו של המבקש על ידי בית המשפט המחוזי מרכז (עת"א 55763-01-11) והוחלט להוציאו לחופשה בתנאים שתקבע משטרת ישראל. זאת, נוכח הזמן שחלף מעת שהתקבלו מרבית המידעים המודיעים הנוגעים לעניינו של המבקש, וקביעת בית המשפט ביחס למידע מודיעיני בודד שהיה בעל רלבנטיות למועד הדיון כי הוא אינו בעל משקל מספק לצורך מניעה משילוב בסבב חופשות. בעקבות החלטה זו יצא המבקש לחופשה במהלך חודש אפריל 2011. לאחר יציאתו לחופשה, החליט שירות בתי הסוהר להוציא את המבקש מסבב החופשות. זאת, מאחר והתגלו בתאו, המשותף עם שני אסירים נוספים, חמישה דוקרנים (המהווים חפצים שאסורים בהחזקה) וכן לאור עבירת משמעת (ניסיון להכניס שעון לבית הסוהר). בית המשפט המחוזי קבע כי נוכח המידע החדש שבפני שירות בתי הסוהר, ונוכח המידעים הקודמים לחופשה, שהצביעו על זיקה בין המבקש לסמים, החלטת שירות בתי הסוהר סבירה.
מכאן, בקשת רשות הערעור שלפניי.
לבקשת רשות הערעור שני היבטים. ראשית, טוען המבקש כי שגה בית המשפט קמא בכך שלא התייחס כלל לבקשתו לעבור אגף בבית הכלא. לטענתו, האגף בו הוא מצוי כעת מאוכלס בעיקר באסירים שהורשעו בעבירות חמורות ואינם יוצאים כלל לחופשות, דבר המקשה על השתקמותו. שנית, טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בנותנו משקל של ממש למידעים ישנים, אשר על פי קביעתו המוקדמת יותר אינם בעלי משקל, וכן בנותנו משקל יתר למידעים החדשים אודות התנהגותו בכלא.
המשיבה בתגובתה טוענת כי הבקשה אינה עומדת בתנאי הסף לקבלתה לדיון ב"גלגול שלישי". לגופו של עניין, טוענת המשיבה כי דין הבקשה להדחות גם לגופה, מאחר והחלטת שירות בתי הסוהר סבירה על שני חלקיה. ביחס להוצאתו של המשיב מסבב החופשות סומכת המשיבה את ידיה על החלטת בית משפט קמא ועל המשקל שנתן למידעים שעמדו בפניו. ביחס לדחיית בקשתו של המבקש למעבר אגף טוענת המשיבה כי מדובר בהחלטה המצויה בליבת שיקול הדעת המסור לשירות בתי הסוהר, וכי העברה לאגף "טוב יותר" נעשית על בסיס בחינת התנהגות האסיר בזמן מאסרו. בחינה זו, ביחס למבקש, מעלה כי התנהגותו שלילית, ולפיכך מוצדקת החלטת שירות בתי הסוהר שלא להעבירו אגף.
לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובת המשיבה ובהחלטתו של בית המשפט המחוזי הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות.
כידוע, רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בעתירת אסיר אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא רק במקרים שבהם מתעוררת סוגיה משפטית בעלת חשיבות ציבורית או נושא בעל חשיבות כללית . (ראו רע"ב 7/86 וייל נ' מדירת ישראל (לא פורסם, 26.6.1986) ). המקרה שלפנינו אינו מעורר סוגיה שכזו ולפיכך דינו להדחות על הסף.
למעלה מן הצורך אציין כי מצאתי את החלטתו של בית המשפט המחוזי בכל הנוגע לאי שילובו של המבקש בסבב חופשות סבירה, נוכח המידע המודיעיני שהצטבר לאחר יציאתו של המבקש לחופשתו באפריל 2011. התחשבותו של בית המשפט במידעים הקודמים ליציאתו לחופשה של המבקש, ושכלולם בהחלטתו, סבירה אף היא.
כמו כן, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת שירות בתי הסוהר, שאושרה על ידי בית משפט קמא, שלא להעביר את המבקש אגף. בנסיבות העניין, נוכח התנהגותו השלילית, שיקול דעתו של שירות בתי הסוהר בעניין זה סביר בהחלט.
ברי כי בחלוף זמן ייבחנו בקשותיו של המבקש מחדש, ובמידת הצורך תהיה פתוחה בפניו הדלת לערער על החלטות עתידיות אלו של שירות בתי הסוהר לבית המשפט המחוזי, ואף להגיש בקשת רשות ערעור נוספת לבית משפט זה.
סוף דבר, דין הבקשה להדחות.
ניתנה היום, ה' בתשרי התשע"ב (3.10.2011).
ש ו פ ט