רע"ב 5289/12 ישי תעיזי נ. שירות בתי הסוהר

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בעת"א 43085-06-12 (כבוד סגן הנשיא א' טל ) מיום 4.7.2012.

המבקש מרצה עונש מאסר בגין שורה של עבירות מרמה וזיוף. מועד סיום ריצוי המאסר הוא 25.1.2017. במהלך שנת 2010, עתר המבקש לשילובו בסבב חופשו ועתירתו התקבלה. עם יציאתו לחופשה, במהלך נובמבר 2010, ביצע שורה של עבירות בהן נהיגה ללא רישיון וסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, ובשל כך נידון ביום 23.5.2012 לעונש מאסר נוסף של ארבע שנים. כמו כן, הוצא המבקש מסבב חופשות וסווג בקטגוריה א' (אסירים שלא ניתן לשלבם בסבב חופשות).

עניינו של ההליך הנוכחי הוא בבקשה המבקש לצאת לחופשה מיוחדת כדי שיוכל להשתתף בטקס בר המצווה של בנו, העתיד להיערך מחר, יום 12.7.2012. בקשה זו נדחתה על ידי שירות בתי הסוהר (יצוין כי החלטת שירות בתי הסוהר לא צורפה לבקשת רשות הערעור כמו גם לתגובת המשיבה). משכך, עתר המבקש לבית המשפט המחוזי כנגד החלטת שירות בתי הסוהר. ביום 4.7.2012 דחה בית המשפט את העתירה. בהחלטתו נקבע כי העיון במידעים חסויים בעניינו של המבקש מעיד על התנהגות שלילית חמורה המצדיקה את דחיית העתירה. מכאן הבקשה שלפניי.

במסגרת הבקשה, טוען המבקש כי יש מקום לאפשר לו לצאת לחופשה מטעמי צדק, וכי הוא נכון להפקיד ערבויות ככל שיידרש לשם יציאתו לחופשה. יצוין כי הוא מבקש שימונה לו סנגור ציבורי בהליך זה.

במענה, טוענת המשיבה כי יש לדחות את הבקשה על הסף, שכן היא אינה מעוררת סוגיה כללית המצדיקה את בחינתה בבית משפט זה. לגופו של עניין טוענת המשיבה כי למבקש עבר פלילי מכביד, הכולל אף ביצוע עבירות בעת היותו בחופשה מהכלא, וכי חוות הדעת בעניינו הן שליליות ביותר. בנוסף טוענת המשיבה כי המבקש לא השתלב בכל הליך טיפולי. עוד טוענת המשיבה כי יציאה לחופשה אינה זכות הקנויה לאסיר, כי אם פריבילגיה, וכי בנסיבות המקרה לא היה מקום להעניקה.

לאחר שעיינתי בהחלטת בית המשפט המחוזי, בבקשה על צרופותיה ובתגובת המשיב, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

בפתח הדברים יצוין כי לא מצאתי, בנסיבות המקרה, הצדקה להורות על מינוי סנגור ציבורי לעותר.

לגופו של עניין, כידוע, רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בעתירת אסיר אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא רק במקרים שבהם מתעוררת סוגיה משפטית בעלת חשיבות ציבורית או נושא בעל חשיבות כללית או בהתקיים נסיבות פרטניות מיוחדות המצדיקות את נתינתה (ראו רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.1986); רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה

(לא פורסם, 11.3.2009)). במקרה הנוכחי, המבקש כלל אינו טוען כי מתעוררת בהליך הנוכחי כל סוגיה כללית, ומבסס את הבקשה על שיקולי הצדק. אף שיש מקרים בהם שיקולי הצדק יהיו בסיס לקבלת בקשת רשות ערעור מסוג זה, אין זה המקרה הנוכחי. במקרה הנוכחי המדובר הוא באסיר החוזר לסורו ומבצע עבירות פעם אחר פעם, לרבות בעת יציאתו לחופשות ממאסרו. אף התנהגותו בכלא אינה חיובית, והוא אינו נרתם להליך שיקומי. בנסיבות אלו, לא נראה כי נפל פגם בהחלטת שירות בתי הסוהר שלא להתיר את יציאתו לחופשה, וזאת, חרף המחיר האישי שישלם המבקש בשל אי השתתפותו בטקס בר המצווה של בנו.

סוף דבר, הבקשה נדחית.