רע"ב 5298/10 חזקיהו גורש נ. שירות בתי הסוהר

המבקש, הנושא בעונש מאסר בגין עבירות בנשק ומוגדר על-ידי שירות בתי הסוהר כ"אסיר בטחוני", עתר בפני בית-המשפט לעניינים מנהליים נגד החזקתו בהפרדת יחיד. נטען, כי ההחלטה השיפוטית בעניין זה פקעה בנובמבר 2009, והחלטת המשיב להאריכה נעשתה בחוסר סמכות. כן נטען, כי נמנעת מהמבקש אפשרות לבצע שיחות טלפון להן הוא זכאי. בתגובתו טען המשיב את אלה: ראשית, ממועד פקיעתה של ההחלטה השיפוטית לעניין ההפרדה הושם המבקש בתא עם אסיר נוסף, באופן ההולם את סיווגו כאסיר בטחוני, אולם משהסתכסך עם אותו שותף לתא, ובהיעדרו של אסיר אחר עמו ניתן להחזיקו, בדין נקבעה ההפרדה. שנית, חרף העובדה שהמבקש סווג כאסיר ביטחוני, סיווג המאפשר למנוע ממנו שיחות טלפון, ניתנה לו האפשרות לקיים שיחות מדי שלושה חודשים. בית-המשפט דחה את העתירה, אולם קבע כי על המשיב לשוב ולבחון אם אין בנמצא אסירים עמם ניתן לשכן את המבקש בהפרדה זוגית, ואם לא יימצא אסיר כאמור הנושא יובא לדיון נוסף בפניו.

בדיון שנערך בבית-המשפט קמא ביום 24.8.2010, עיין בית המשפט, בהסכמת הצדדים, בחומר מודיעיני ממנו עלה כי לא ניתן לשלב את המבקש בהפרדה זוגית. עוד צוין, כי ההחלטה השיפוטית אשר קבעה כי יש לאפשר למבקש לקיים שיחות טלפון מדי יום, ניתנה בשלב הדיון בבקשת המדינה למעצר עד תום ההליכים, ולפיכך כוחה אינו יפה לאחר שהמבקש הורשע בדינו.

אין בידי להיעתר לבקשה. עניינו של המבקש נבחן לעומקו בבית-המשפט לעניינים מנהליים, אשר הורה לבחון אפשרות לשלבו בתנאי הפרדה פחות קיצוניים, אולם הדבר לא הסתייע. בנסיבות אלו לא הצביע המבקש על עילת התערבות כלשהי בשיקול הדעת המסור למשיב מכוח תפקידו ומומחיותו, וממילא אין מקום להתערב במסקנותיו של בית-משפט קמא. כך או כך, סעיף 19ג לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 קובע פרק זמן מרבי בו רשאי המשיב, על דעת עצמו, להורות על המשך החזקתו של אסיר בהפרדה. בעניינו של המבקש, כפי שעולה מתגובת המשיב, תקופה זו עומדת להסתיים ביום 26.10.2010, ובנקודת זמן זו, וככל שהמשיב יהיה סבור כי הטעמים להחזקתו של המבקש בהפרדה טרם חלפו מן העולם, יהיה עליו לפנות לבית-המשפט המוסמך בבקשה מתאימה. העולה מכך הוא אפוא, כי בתוך שבועות ספורים עתיד עניינו של המבקש להיבחן מחדש, וגם מטעם זה אין מקום ליתן לו רשות ערעור.

אי לכך, הבקשה נדחית.