פסק-דיןעליון2 עמודיםנכלל בחיפוש

רע"ב/רעב"ס 5319-23 רע"ב/רעב"ס 5319-23

ניתן ביום

בקצרה

תוצאה: התקבל
משפט מנהלי · ניכוי תקופת מעצר ממאסר בפועלבקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בעתירת אסיר

הבקשה עסקה בשאלה האם על שב"ס לנכות מעונש המאסר של המבקש תקופת מעצר שמיום 6.7.2022 ועד 2.1.2023. בית המשפט המחוזי דחה את העתירה. המשיבה הסכימה לקבלת הבקשה מהבחינה האופרטיבית בלבד, ובית המשפט העליון קיבל את הבקשה בהתאם לכך ללא צו להוצאות.

העובדות

המבקש נשא גזר דין של 24 חודשי מאסר בפועל בניכוי שלוש תקופות מעצר. שב"ס לא ניכה את התקופה שמיום 6.7.2022 ועד למתן גזר הדין. בית המשפט המחוזי דחה את העתירה. המשיבה הסכימה בתגובתה לקבלת הבקשה מהבחינה האופרטיבית בלבד, על בסיס אדנים משפטיים שונים מאלה שנטענו בבקשה.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם על שב"ס לנכות מעונש המאסר של המבקש את תקופת המעצר שמיום 6.7.2022 ועד ליום 2.1.2023?

מילות מפתח

  • מאסר בפועל
  • שב"ס
  • גזר דין
  • רשות ערעור
  • עתירת אסיר
  • בית משפט לעניינים מינהליים
  • אין צו להוצאות

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

פסק-דין בתיק רע"ב 5319/23

בבית המשפט העליון

רע"ב 5319/23

לפני:

כבוד השופט ד' מינץ

כבוד השופט ע' גרוסקופף

כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ

המבקש:

אייל בן עמי

נ ג ד

המשיבה:

פרקליטות המדינה - שירות בתי הסוהר

בקשת רשות ערעור על

פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ב-עת"א 34921-04-23 מיום 21.6.2023

שניתן על-ידי השופט מ' קרשן

בשם המבקש:

עו"ד ניר דוד

בשם המשיבה:

עו"ד אבי טוויג

פסק-דין

השופטת ג' כנפי-שטייניץ:

1.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופט מ' קרשן) בעת"א 34921-04-23 שניתן ביום 21.6.2023, בו נדחתה עתירת אסיר שהגיש המבקש.

2.במוקד העתירה עמד גזר דינו של בית משפט המחוזי מרכז-לוד מיום 2.1.2023, שלפיו הוטלו על המבקש, בין היתר, 24 חודשי מאסר בפועל בניכוי שלוש תקופות מעצר, כפי שנמנו בגזר הדין, ביניהן התקופה שמיום 6.7.2022 ועד למועד מתן גזר הדין (ת"פ 38883-05-22). המבקש טען בעתירתו כי נפלה טעות באופן בו חישב שב"ס את תקופת מאסרו, בכך שלא נוכתה תקופת המעצר שמיום ה-6.7.2022 ועד ליום ה-2.1.2023. בית המשפט המחוזי, מן הטעמים שפורטו בהחלטתו ועל רקע גזר דין נוסף שניתן בעניינו של המבקש, דחה את טענת המבקש וקבע כי "צדק [..] שב"ס כאשר לא ניכה את תקופת המעצר השלישית מעונש המאסר של בית המשפט המחוזי". על פסק דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור.

3.בהחלטתי מיום 17.7.2023 הוריתי למשיבה להגיש את תשובתה לבקשה. המשיבה בחנה את טענות המבקש עת ארוכה, ובתגובתה מיום 17.1.2024 הודיעה, כי לאחר בחינה מחודשת של עניינו, היא מסכימה לקבלת הבקשה "מהבחינה האופרטיבית בלבד", במובן זה שמעונש המאסר שהוטל על המבקש תנוכה גם התקופה שמיום 6.7.2022 ועד ליום 2.1.2023, כפי שנקבע בגזר הדין בת"פ 38883-05-22. המשיבה הדגישה בתגובתה כי הסכמתה זו מבוססת על אדנים משפטיים שונים מאלה הנטענים בבקשה, כפי שאלה הוצגו בתמצית בתגובתה.

4.לנוכח האמור, ומשהסכימה המשיבה לסעד המבוקש בבקשת רשות הערעור, אנו מורים על קבלת הבקשה במובן זה שמעונש המאסר של המבקש תנוכה גם התקופה שמיום 6.7.2022 ועד ליום 2.1.2023, כפי שנקבע בגזר הדין בת"פ 38883-05-22.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתן

היום, י"א בשבט התשפ"ד (21.1.2024).

ש ו פ ט

ש ו פ ט

ש ו פ ט ת

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות