פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
5338/16
לפני:
כבוד השופט מ' מזוז
המבקש:
רמזי חמאד
נ ג ד
המשיבים:
1.
שירות בתי הסוהר
2. נציב שירות בתי הסוהר
3. משטרת ישראל
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים בעת"א
30073-03-16 מיום 26.06.2016 (ע"י כב' השופטת
מ' ברנט
)
בשם המבקש: עו"ד
מחמוד נעאמנה
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת מ' ברנט ) מיום 26.6.2016 בעת"א 30073-03-16, בגדרה נדחתה עתירת המבקש נגד החלטת המשיבים שלא לשלבו בסבב חופשות, ונגד סעיפים ב פקודת נציבות בתי הסוהר 04.40.00 - חופשות אסירים
(להלן: הפקודה ) הנוגעים לאסירי עולם שעונשם לא נקצב.
2.
המבקש הינו אסיר בבית סוהר "רימונים", אשר מצוי במאסר מיום 6.9.1983, לאחר שנשפט למאסר עולם בגין רצח שביצע. בשנת 1988 נקצב עונשו ל- 25 שנים על ידי נשיא המדינה, וביום 30.7.1992 נשפט לשני מאסרי עולם מצטברים בגין עבירות רצח, קשירת קשר לביצוע רצח וניסיון לרצח, שאותן ביצע במהלך חופשה מן הכלא.
3.
ביום 7.2.2016 נדחתה בקשה שלישית של המבקש לקציבת שני מאסרי העולם האחרונים שהושתו עליו. ועדת השחרורים המיוחדת לעניין המלצה לקציבת עונשו של אסיר עולם ציינה בהחלטתה את תפקודו החיובי והתקדמותו הטיפולית של המבקש בבית הסוהר, אך קבעה כי לא בשלה העת לקציבת עונשו.
4.
חודשים ספורים אחר כך עתר המבקש לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, בדרישה להורות למשיבים להוציאו לסבב חופשות, ובטענות כנגד חוקיותם של סעיפים בפקודה ותחולתם עליו, כאסיר עולם שעונשו לא נקצב. במוקד טענות המבקש מצויים סעיף ל"א לפקודה, לפיו " לא תאושר יציאה לחופשה של אסיר השפוט למאסר עולם ואשר עונשו לא נקצב ", וסעיף ל"א1, הקובע כי " אסיר עולם שעונשו לא נקצב, ואשר עובר לתאריך 30/11/04 כבר יצא לחופשות בהתאם להחלטת השר והגורמים המוסמכים בשב"ס, לא תופסקנה חופשותיו, אלא אם כן נמצא כי קיימות נסיבות המצדיקות זאת, או אם הוחלט שלא לקצוב את עונשו; הופסקו חופשותיו של אסיר כאמור, יחולו לגביו הוראות פקודה זו. " נטען כי הוראות אלו אינן מידתיות ואינן סבירות, וכי גם לאחר שנשפט המבקש למאסרי עולם שלא נקצבו, הוא הוצא לחופשות ובכללן חופשות רגילות.
5.
בהחלטה מיום 26.6.2016 בית המשפט המחוזי דחה את העתירה, תוך שציין כי חופשותיו של המבקש הופסקו ביום 3.9.2001, למעט חופשה חריגה אליה יצא ביום 14.4.2003. משכך נקבע כי " משהופסקו חופשותיו ומשלא נקצב עונשו, חלה עליו סייפת הוראת המעבר ולפיה יחולו עליו הוראות הפקודה. " בנוסף נדחתה טענתו של המבקש בדבר אי חוקיות הוראות הפקודה.
6.
על החלטה זו הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור שלפני. בבקשה נטען שוב כי אין בדחיית בקשת המבקש לקציבת עונשו כדי להצדיק את אי חידוש יציאתו לסבב חופשות, שהרי יצא לחופשות רגילות אף לאחר ביצוע העבירות מושא מאסרי העולם הבלתי קצובים שהושתו עליו. עוד טוען המבקש שוב לחוסר סבירות ומידתיות ההוראות הרלוונטיות בפקודה, ומציין בנוסף את הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירות שבגינן הוא כלוא, ואת תפקודו החיובי בבית הסוהר.
7.
דין הבקשה להידחות. רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בעתירת אסיר תינתן ככלל במקרה שבו מתעוררת שאלה בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986)), כמוה אין מתעוררת בענייננו.
אף בהנחה שהחופשות אליהן יצא המבקש בשנים 2001-2000 - לאחר שנגזרו עליו שני מאסרי העולם שלא נקצבו - היו חופשות רגילות במסגרת סבב חופשות, הרי שהן נפסקו ביום 3.9.2001. ברי, אפוא, כי ביום 30.11.2004 המבקש לא היה משולב בסבב חופשות, ועל כן הוראת המעבר הקבועה בסעיף ל"א1 לפקודה אינה חלה עליו.
טענות המבקש נגד הוראות הפקודה אמנם לובשות כסות עקרונית-חוקתית, אך למעשה אין בהן דבר. הן נטענות בבקשה שלפני כפי שנטענו בפני בית משפט קמא, בעלמא, ללא כל פירוט או ביסוס, ומשכך אינן יכולות לבסס עילה לרשות לערער.
8.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, ה' באלול
התשע"ו (8.9.2016).
ש
ו פ ט