פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
5413/19
לפני:
כבוד השופט א' שטיין
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. שרות בתי הסוהר – מחלקת האסיר – זימונים
2. מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על
פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים בעת"א
57706-07-16 מיום 7.8.2019 שניתן על ידי כבוד השופט ע' דרויאן-גמליאל
בשם המבקש:
בעצמו
החלטה
1.
לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, אשר ניתן ביום 7.8.2019 בעת"א 57706-07-19 (השופט ע' דרויאן-גמליאל ) ודחה את עתירת המבקש שעניינה קבלת היתר יציאה לאירוע בר המצווה של בנו ביום 12.8.2019 ולטקס העלייה לתורה ביום 15.8.2019 (להלן: העתירה ).
2.
המבקש הינו אסיר פלילי המרצה עונש מאסר בפועל של 5 שנים בגין הרשעתו בעבירות אלימות ובעבירות מין בתוך המשפחה. בתמצית יאמר, כי מדובר במסכת אירועים קשה במסגרתה ביצע המבקש במשך מספר שנים, ובהזדמנויות תכופות, עבירות מין בבִתו (ילידת שנת 1997) וכן ביצע מעשי אלימות כלפי בִתו ובנו (יליד שנת 2002), ואשתו דאז.
3.
ביום 23.7.2019 הגיש המבקש את העתירה לבית המשפט המחוזי, בגדרה ביקש להתיר לו לצאת לאירועי בר המצווה של בנו. עתירה זו נדונה ביום 7.8.2019, ונדחתה. בית משפט קמא מצא כי יש להעדיף את חוות הדעת של הוועדה לגילוי עריות (להלן: וג"ע ), אשר שללה את האפשרות ליתן למבקש את מבוקשו, על פני חוות הדעת של מב"ן, אשר לא שללה אפשרות זו. בית המשפט הטעים כי מצא בסיס איתן לסירוב המשיב לבקשת היציאה לחופשה של המבקש ושוכנע כי קבלת העתירה עתידה לגרור נזק ומצוקה נפשיים ניכרים לגורמים המעורבים בדבר ודי בכך כדי לדחות את העתירה. עוד נקבע, כי החלטת המשיב ניתנה "באופן אחראי, ענייני, תוך לקיחה בחשבון של כלל השיקולים, ואף באופן שיש עמו שוויון בין עניינו של [המבקש] לבין עניינים דומים המובאים [...] להכרעת המשיב ולביקורת שיפוטית".
על החלטה זו הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור שלפניי; שלנוכח מועד הגשתה מתייחסת רק לטקס העלייה לתורה אשר צפוי להיערך מחר (15.8.2019).
4.
המבקש טוען כי יש להיענות לבקשתו לצאת לטקס העלייה לתורה – זאת, בין היתר, לנוכח העובדה כי מדובר באירוע במחיצת גברים בלבד; כי ישנם ערבים מטעמו אשר יוכלו להתלוות אליו; כי נפגעת העבירה, בִתו, הסכימה כי יהא נוכח בטקס הנדון; כי הוא עתיד לסיים לרצות את עונש המאסר שהושת עליו במלואו בעוד כ-6 חודשים; וכן כי הותר לו לצאת לאחרונה לחופשה חריגה ובשנת 2017 אף לבר-המצווה של בנו הנוסף.
5.
לאחר שעיינתי בבקשה ובפסק הדין קמא, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. הבקשה אינה עומדת באמות המידה שנקבעו בפסיקה למתן רשות ערעור על בקשות מסוגה, שכן אינה מעלה לדיון שום שאלה בעלת חשיבות משפטית כללית אשר חורגת מעניינו הפרטי של המבקש (ראו בר"ע 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986)). בנסיבות אלה, אינני רואה הצדקה להתיר למבקש לערער על פסק דינו של בית משפט קמא.
6.
מעבר לנדרש, אציין כי ממילא לא מצאתי שום פגם בפסק דינו של בית משפט קמא. בית המשפט דן בעתירה בהתאם להוראות פקודת נציבות שירות בתי הסוהר מס' 04.40.00 "חופשות אסירים", אשר נוגעות ליציאה לחופשה של אסיר השפוט על עבירות מין בתוך המשפחה. בית משפט קמא בחן את חוות הדעת שהונחו לפניו כדת וכדין והיה רשאי, במסגרת שיקול דעתו, להעדיף את חוות הדעת של וג"ע על פני זו של מב"ן (השוו רע"ב 4265/19 שיר נ' שרות בתי הסוהר (16.7.2019)). משכך הוא הדבר, קצרה ידי מלהושיע.
7.
הבקשה נדחית אפוא.
ניתנה
היום, י"ג באב התשע"ט (14.8.2019).
ש ו פ ט