פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
5420/09
בפני:
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
המבקש:
חיים והניך
נ ג ד
המשיבים:
1. מדינת ישראל
2. שירות בתי הסוהר
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 15.6.09
בעע"א 1677/08 שניתנה על ידי כבוד השופט צ' גורפינקל
בשם המבקש:
עו"ד מירי כהן, סניגוריה ציבורית
בשם המשיבים:
עו"ד ערין ספדי, פרקליטות המדינה
החלטה
1.
זו בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 15.6.09 (עע"א 1677/08, כב' השופט צ' גורפינקל ), אשר דחה את בקשת המבקש להורות על שילובו בסבב חופשות.
2.
המבקש מרצה עונש מאסר שני, בן 3.5 שנים בגין עבירות שוד. הוא צפוי להשתחרר בתום ריצוי מאסרו המלא (בניכוי מנהלי) ביום 4.6.2010.
במהלך מאסרו, נשפט המבקש ב-4 תיקים פליליים נוספים, כאשר באחד מהם נידון לעונש מאסר בחופף לעונש הנוכחי, ובשני התיקים הנוספים נידון לעונשי מאסר על תנאי, בין היתר בעבירות החזקת סם, הפרעה לשוטר, איומים ונסיון לגניבה. בהליך נוסף, במסגרתו הואשם המבקש בעבירות פריצה לרכב וגניבה מרכב, כפר המבקש באשמתו. התיק נקבע (לאחר דחיה) לשמיעת הוכחות ביום 6.9.09.
3.
ביום 24.3.09 עתר המבקש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו כי יורה למשיבים לשלבו בסבב חופשות. באי-כוח שירות בתי הסוהר (להלן: השב"ס ) הודיעו לבית המשפט, כי ההליך הפלילי התלוי והעומד, מעלה אפשרות סבירה, כי מאסרו של המבקש יוארך במידה שיורשע, ולא ניתן יהיה לצפות את התנהגותו, באופן המקים חשש כי לא ישוב מחופשתו. בית המשפט דחה את עתירת המבקש, תוך שהוא מציין כי " אין זה ראוי לאפשר לאסיר המרצה מאסר לצאת לחופשה כל עוד מתנהל נגדו תיק פתוח אחר ". עם זאת, קבע, כי יהיה מקום לבחון את עניינו של המבקש שנית, לאחר שתינתן החלטה בהליך הפלילי.
4.
לטענת המבקש בבקשה זו, עניינו מעלה שאלה עקרונית, והיא - מעמדו של הליך פלילי תלוי ועומד, אשר העבירות נשוא האישום בו מתייחסות למועדים קודמים לתחילת המאסר, והשלכתו על סוגיית יציאת האסיר לחופשה. הוא טוען, כי עמדת המשיבים, לפיה אין לאפשר חופשות לאסיר שמתקיים נגדו הליך פלילי, אינה סבירה ואינה מידתית במובהק. לדבריו, בבחינת מתן היתר לחופשה יש לבחון את טיב ההליך הפלילי התלוי ועומד נגד האסיר, את חומרת העבירה המיוחסת לו, את מועד בצועה, מתי הוגש כתב האישום, ולהעניק משקל לחזקת החפות העומדת לנאשם בטרם הוכרע דינו.
5.
עוד טוען המבקש, כי פקודת נציבות שב"ס (מס' 04.40.00) קובעת, כי כאשר מוגש כנגד אסיר כתב אישום בתקופת מאסרו, תישקל יציאתו לחופשה בתום שישה חודשים ממועד פתיחת ההליך. לפיכך, לדבריו, החלטת בית משפט קמא, כי עניינו יישקל רק לאחר שיסתיים ההליך, סוטה מהוראות הפקודה, הן בכך שהיא קובעת מועד מאוחר מן הנדרש לבחינה מחודשת בעניינו, והן בעמדה העקרונית שהיא נוקטת לפיה אין לאפשר לאסיר שמתקיים נגדו הליך פלילי לצאת לחופשות. לגישתו, החלטה זו שוללת את שיקול דעת הרשות המוסמכת להתיר חופשות אסיר בעת שהליך פלילי תלוי ועומד נגדו, ויסודה בטעות.
6.
עוד טוען המבקש, כי בעניינו, החלטת הרשויות שלא להוציאו לחופשה הינה בלתי סבירה ובלתי מידתית, לאור העובדה שהוא מואשם בעבירה שאינה חמורה, אשר בוצעה לכאורה עוד בטרם מאסרו. כמו כן, אין ממש בחשש שהביעו המשיבים כי האפשרות שהוא יורשע בהליך התלוי נגדו ומאסרו יוארך, עלול להניע את המבקש שלא לשוב מחופשתו, ולהימלט מהדין. הנחה זו אינה במקומה, לאור חזקת החפות העומדת למבקש, ולאור התנהגותו החיובית בבית הסוהר. לבסוף, מציין המבקש, כי מניעת יציאתו לחופשות פוגעת פגיעה ממשית ביכולתו לזכות בהליך טיפולי ושיקומי, ובסיכוייו לשחרור מוקדם.
7.
בהודעתם מיום 16.8.09, הודיעונו המשיבים כי, לאחר בחינה מחודשת של בקשת המבקש, החליטו הגורמים המוסמכים בשירות בתי הסוהר לאשר לו יציאה לחופשה. בנסיבות העניין, לטענתם, הבקשה נתייתרה.
8.
לאור הודעת המשיבים, נראה כי אכן נתייתר הצורך לדון בעניינו של המבקש, ודין הבקשה להימחק.
9.
בנסיבות הענין, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ג' באלול תשס"ט (23.8.09).
ש ו פ ט ת