רע"ב 5490/20 דודי כהן נ. שב"ס

1.

מונחת לפני בקשת רשות ערעור על הכרעתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (עת"א 2632-08-20; השופט ע' דרויאן-גמליאל ), אשר דחה את עתירת המבקש, והותיר על כנה את החלטת השב"ס שלא להעניק לו חופשה חריגה לצורך השתתפות בשבעה על אמו המנוחה מחוץ לכותלי בית הכלא. זאת, הן על רקע מידע מודיעיני בדבר התנהגות המבקש בכלא, והסכנה הנשקפת ממנו לאחרים ומאחרים כלפיו – הגם "שאפשר ובמצב דברים רגיל" ניתן היה לתת מענה מידתי יותר לעניין – והן נוכח החשש מהתפרצות בלתי נשלטת של מגפת הקורונה במערך הכליאה. בית המשפט הדגיש כי למבקש ניתנה הזדמנות להיפרד מאמו המנוחה, ואף להשתתף בהלווייתה, וכי קבלת עתירת המבקש עלולה לפרוץ גדר ולשים לאל את מאמצי השב"ס למנוע את התפשטות המגפה.

מכאן הבקשה הנוכחית, בה טוען המבקש כי גם בימים אלה השב"ס אינו שולל באופן גורף חופשות לצורך השתתפות בשבעה, וכי כל מקרה נבחן לגופו – כפי שמעיד, למשל, ההליך בעת"א 70386-07-20. לדעתו, נסיבותיו הייחודיות מצדיקות, אפוא, את קבלת בקשתו – ולו תוך הצבת "תנאים וערבויות הולמים" – מבלי שיהיה בכך כדי לפגוע בעקרון השוויון. הוא מוסיף כי הפגישה עם אמו המנוחה נמשכה רק דקות ספורות, וכי השתתפותו בהלווייתה לא נעשתה במסגרת חופשה, כך שאין לפנינו בקשה מפליגה לחופשה "נוספת".

2.

לאחר עיון במידע המודיעיני שהוצג לערכאה הדיונית – והוגש בהליך דנן על פי החלטתי מיום 5.8.2020 – הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. בית המשפט המחוזי שקל את השיקולים הרלוונטיים בתקופה זו, וקבע כי החלטת המשיבים מצויה במתחמי הסבירות והמידתיות – גם בהתחשב בכך שלמבקש התאפשר להיפרד מאמו, ולהשתתף בהלווייתה. לא מצאתי מקום להתערב במסקנה זו, ועל כן, עם כל ההבנה והצער, הבקשה נדחית.