רע"ב 5575/12 מקס איפרגן נ. מדינת ישראל - שירות בתי הסוהר

1.

בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע (כב' השופט ש' פרידלנדר ) בעת"א 38023-06-12, שדחה את עתירת המבקש לזכות התייחדות ולחופשות.

המבקש מרצה עונש מאסר עולם בגין עבירות רצח ושוד והוא נמצא בכלא משנת 1986. בשנת 2000 נקצב עונשו ל-30 שנות מאסר, והוא עתיד להשתחרר בשנת 2015. בשנת 2006 הוא הורשע בעבירות של איומים על אשתו דאז, ביצוע עסקה בסם מסוכן ונסיון להחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, ונידון לעונשי מאסר על תנאי. בשל כך נתבקשה חוות דעת הועדה המחוזית לטיפול באלימות במשפחה ( ועדת אלמ"ב ) לצורך הוצאתו לחופשות, וזו הייתה שלילית.

המבקש עתר לבית משפט קמא כנגד החלטת המשיב שלא לאפשר לו התייחדות וחופשות, ובכלל זה ביקורים אצל אחותו החולה. בית משפט קמא דחה את העתירה על סמך המידע המודיעיני שהונח לפניו, וקבע שהחלטת המשיב הייתה סבירה. לצד זאת נרשמה הסכמת המשיב לבחון הוצאה של העותר בליווי לביקור אצל אחותו. בנוסף הוצע לעותר לעבור אבחון פסיכו-דיאגנוסטי פרטי ולהציגו לעיני מומחי המשיב, וכן להיפגש עם קצין המודיעין ולנסות להזים את המיוחס לו.

2.

בבקשה שלפניי טוען העותר שבקשתו מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית, והיא שאלת השפעתה של חוות דעת שנכתבת על ידי גורמים מחוץ לבית הסוהר על ניהול אורחות חייו של האסיר. לדבריו, הכרעת בית משפט קמא נותנת הכשר ללא סייג וללא הנמקה של ממש לשיקול דעתה של ועדת אלמ"ב, אף כאשר זו מתעלמת מהמסלול השיקומי הארוך שעבר המבקש ומחוות דעת גורמי הטיפול שבתוך הכלא.

המשיב צירף לעיוני את החומר החסוי בעניינו של המבקש. בדברי תשובתו גורס המשיב שהבקשה איננה חורגת מעניינו הפרטני של המבקש ואיננה מצדיקה מתן רשות ערעור. עוד נאמר כי נכון בחר בית משפט קמא לאמץ את המלצת ועדת אלמ"ב בשל המסוכנות הגבוהה של המבקש כלפי סביבתו.

3.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר החסוי, נחה דעתי שדין הבקשה להידחות. לנוכח עברו של המבקש, הכולל הרשעה בתחום האלימות במשפחה, יש מקום ליתן משקל רב להמלצות הגוף המוכשר והמוסמך על פי דין – ועדת אלמ"ב. הוועדה מצאה שמסוכנותו של המבקש עומדת בעינה ברמה שעדיין מקימה חשש ממשי.

מפני הוצאתו לחופשות וכן אפשור התייחדות. בנסיבות העניין, עמדה זו של הועדה עומדת במתחם הסבירות, והרי זהו המבחן לביקורת שיפוטית על גוף מנהלי. ההסתמכות על חומר מודיעיני מעוררת קושי, ולו מן הטעם שהאסיר אינו יכול להתמודד עמו ישירות, אך דרך זו התקבלה בפסיקה, וכאן החומר תומך בצורה ברורה בעמדת הועדה. יובהר, כי אין במסקנה שדין הבקשה להידחות בשלב זה כדי להוות סוף פסוק לגבי בקשות עתידיות. כחלוף מועד סביר, היה והעניין יעלה מחדש, חזקה על המשיב שיבחן את העניין על פי הנסיבות הכוללות באותו שלב.

אחזור ואציין את שצוין בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים, שאם חפץ המבקש לבקר את אחותו החולה, רשאי הוא לקדם את העניין במתווה שצוין בפסק הדין ותואם גם את עמדת המשיב – ביקור בליווי.

4.

הבקשה נדחית.