רע"ב 5586/10 עמיר מולנר נ. מדינת ישראל

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופט ז' כספי), בגדרה הוארכה תקופת החזקתו של המבקש במאסר בתנאי הפרדה למשך שישה חודשים נוספים.

2.

המבקש הינו אסיר המרצה עונש של 32 חודשי מאסר בפועל בגין הרשעתו בביצוע עבירות של נשיאת נשק, החזקת נשק, קשירת קשר לפשע והכנת עבירה בחומרים מסוכנים. המבקש החל לרצות את מאסרו ביום 26.11.2008, כאשר החל מיום 12.8.2009 מוחזק הוא בהפרדת יחיד. זאת, נוכח מידע הנמצא בידי שירות בתי הסוהר ולפיו מוגדר המבקש כיעד ארצי, בהיותו ראש ארגון פשע. המידע הקיים מצביע על כוונות פגיעה מצד המבקש באחרים וכן על כוונות פגיעה בו. לפיכך, נקבע כי אין דרך להבטיח את שלומו של המבקש, שלומם של האחרים ואת הסדר והמשמעת בבית הסוהר, זולת החזקתו בהפרדת יחיד. יצוין, כי החזקתו של המבקש בהפרדת יחיד הוארכה מעת לעת על ידי בית המשפט המחוזי, בהתאם לאמור בסעיף 19ה לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל"ב-1971. ביום 13.7.2010 אישר בית המשפט המחוזי להאריך את המשך החזקת המבקש בהפרדת יחיד לתקופה נוספת של שישה חודשים, החל מיום 11.8.2010. על החלטה זו נסובה בקשת רשות הערעור שלפניי.

3.

דין בקשת רשות הערעור להידחות. טענתו המרכזית של המבקש הינה, כי בית המשפט המחוזי ביסס את החלטתו על מידע מראשית שנת 2010, תוך שציין במפורש כי לא הוצג לו מידע עדכני בעניינו של המבקש. לפיכך, ובהתחשב בפגיעה הרבה שמסבה לו ההחזקה בהפרדת יחיד, טוען המבקש כי יש מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. אכן, אין מחלוקת כי החזקתו של אסיר בהפרדת יחיד הינה בעלת השלכות קשות לגביו. לפיכך, חלה על רשויות הכלא חובה לשוב ולבחון באופן רציף את האפשרות לבטל את ההפרדה. ואולם, מתשובת המשיבה לבקשת רשות הערעור עולה, כי קיים מידע מודיעיני עדכני הקשור למבקש ומצדיק את המשך החזקתו בהפרדת יחיד. ביום 30.8.2010 הועבר המידע האמור לעיוני. לאחר שעיינתי במידע העדכני, כמו גם במידע אשר עמד בפני בית המשפט המחוזי בעת קבלת ההחלטה, מצאתי כי אין מקום להורות על ביטול ההפרדה. המידע המודיעיני הקיים בעניינו של המבקש, מלמד על כך שקיים חשש ממשי מפני סיכון המבקש וכן סיכון אסירים אחרים אם ישולב המבקש באגפי הכלא הרגילים. במצב דברים זה, מתקיימים התנאים המצדיקים את החזקתו של המבקש בהפרדה בהתאם לסעיף 19ב לפקודת בתי הסוהר. לצד זאת יוער, כי בהחלטתו קבע בית המשפט המחוזי שיש לבחון את האפשרות לשלב את המבקש בהפרדה זוגית. בתשובה לבקשת רשות הערעור עדכנה המשיבה כי אפשרות זו נבחנה, אך נמצא כי אינה ניתנת למימוש. ברי, כי על המשיבה להוסיף ולבחון באופן שוטף את האפשרות לשלב את המבקש בהפרדה זוגית, ככל שיתאפשר הדבר בהתאם לנסיבות.

4.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא.