רע"ב 5612/06 אריק דילרד נ. ועדת השחרורים

1

המבקש רצח את אשתו בארבע-עשרה מכות פטיש. בשל מחלה נפשית ממנה סבל המבקש עת רצח את אשתו, מחלה ממנה הוא סובל גם היום, ראה בית המשפט המחוזי לעשות שימוש בסמכות המסורה לו בסעיף 300א לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וגזר על המבקש, אשר הורשע כאמור ברצח, עונש מופחת של חמש-עשרה שנות מאסר.

לפני כשנתיים פנה המבקש לוועדת השחרורים בבקשה לשחרור מוקדם בהתאם להוראות חוק שחרור על-תנאי ממאסר, 2001-התשס"א. ועדת השחרורים החליטה לדחות הבקשה (החלטה מיום מיום 30.3.2004). על החלטה זו לא הוגש ערעור .

המבקש פנה לוועדת השחרורים בבקשה לדיון חוזר בעניינו. הוועדה דנה בבקשה החליטה לדחותה (החלטה מיום 19.1.2006). טעם ההחלטה היה כי "אין כל שינוי בנסיבות שעשויות להביא לשינוי עמדתה של ועדת השחרורים באשר לאפשרות לשחרורו המוקדם של האסיר". על טעם זה הוסיפה הוועדה שיקולים נוספים: חומרת העבירה; דו"חות הוועדה לאלימות במשפחה בעניינו של האסיר; הפגיעה הצפויה באמונו של הציבור במערכת המשפט במידה והאסיר ישוחרר בטרם יירצה את מלוא מאסרו; היחס הבלתי סביר בין חומרת העבירה לבין העונש אשר ייווצר משחרורו המוקדם של המבקש. נגד החלטה זו הוגשה עתירת-אסיר לבית המשפט לעניינים מינהליים.

בית המשפט לעניינים מינהליים (כבוד השופטים אברהם טל, יהודית אמסטרדם ורות לבהר-שרון) דן בעתירה ודחה אותה. טעם פסק דינו היה כי "שיקולי הועדה נשוא העתירה סבירים בעיננו, שכן מאז מתן החלטתה המקורית שלא לשחרר את העותר שחרור מוקדם לא השתנו הנימוקים להחלטה". בית המשפט עמד על סבירותה של ההחלטה ועל כך שהדו"חות השונים אשר הוגשו בעניינו של המבקש חושפים את מסוכנותו הפוטנציאלית.

הבקשה שלפני היא בקשת-רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים. בקשת רשות הערעור מונה שלושה עיקרים: " האחד , עד כמה ניתן להסתמך על המלצות ועדת אלימות במשפחה לעניין מסוכנות כאשר זו, מצידה, נעדרת בסיס ראייתי כלשהי, אף לא כזה היכול לשמש כ'ראיה מנהלית'; השני , מה דין האדרת אותה 'מסוכנות' ע"י ביהמ"ש, כאשר אף היא נעדרת ראייה; השלישי , מה דינם של חולי נפש המטופלים תרופתית, לעניין שחרור מוקדם, ואשר הסיכון היחיד העולה בעניינם הוא שאם יפסיקו ליטול את תרופותיהם, הם עלולים להתנהג באופן מסוכן".

דין הבקשה להידחות.

סעיף 19 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001 קובע:

19.דיון חוזר בועדה

החליטה הועדה שלא לשחרר אסיר, לא תשוב לדון בענינו אלא אם כן התקיים אחד מאלה:

...

(5) האסיר הגיש לועדה בקשה מנומקת לקיים דיון חוזר בענין שחרורו על-תנאי, בתום חצי שנה לפחות ממועד החלטת הועדה שלא לשחררו, ולגבי אסיר עולם -בתום שנה לפחות מהמועד האמור, והועדה סברה כי חל שינוי בנסיבות שהיוו בסיס להחלטתה שלא לשחרר את האסיר, המצדיק קיומו של דיון חוזר.

הנה כי כן, סמכותה של ועדת השחרורים לקיים דיון חוזר מצומצמת לאותם מקרים בהם היא סבורה כי "חל שינוי בנסיבות שהיוו בסיס להחלטתה". לשינוי שכזה אף המבקש עצמו אינו טוען. ועוד: על מנת להצדיק מתן רשות ערעור על הבקשה לעורר "בעיה משפטית בעלת חשיבות" או להעלות "נושא אחר שחשיבותו היא כללית" (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל

(ניתן ביום 26.6.1986)). לא כזו היא הבקשה שלפנינו.

בהודעה מיום 11.12.2006 כותב בא-כוחו של המבקש כי מוכן הוא להסתפק בסעד "צנוע" יותר מזה אשר לו כיוון מלכתחילה מבוקשו הוא כי הרכבה הפרסונאלי של ועדת אלימות במשפחה (אלמ"ב) ישונה להרכב חדש אשר טרם דן בעניינו של המבקש, כי הוועדה תכונס וכי יתאפשר לו לטעון בפניה על-פה. זאת משום שדומה בעיניו כי "הוועדה נעולה ומחופרת היטב בדעתה, ויקשה עד מאד להזיזה ממנה, ועל כן, עוד מכתב בפני הוועדה, אין לו ערך, והמבקש אינו מסתפק בכך".

המבקש לא ביסס את האשמותיו כלפי הוועדה ולא תמך אותן בכל עובדה שהיא. חזקה על הוועדה כי היא עושה עבודתה נאמנה ושהיא פונה דנה בכל עניין ועניין המתברר בפניה בפתיחות המתבקשת, בין אם זו לה הפעם הראשונה בה נדון עניינו של אסיר כלשהו בפניה, בין אם כבר מסרה חוות דעת על אודותיו בעבר. חזקה זו לא הופרכה.

לעניין היקף זכות הטיעון, הוועדה פעלה לפי הכללים שנקבעו בתקנון העבודה הסוציאלית ואשר עמדו לביקורת שיפוטית ברע"ב 1769/05 מועד נ' מדינת ישראל , פסקה 6 (ניתן ביום 4.7.2005).

קביעת ועדת השחרורים על אודות היחס שיווצר בין חומרת העבירה לבין קולת העונש, במידה וישוחרר המבקש שחרור מוקדם. הינה כשלעצמה טעם טוב לדחות את בקשתו של המבקש לשחרור מוקדם, הסמכות לשקול שיקול זה מסורה לוועדה על פי חוק ואין בקביעה זו כל פגם, לא מבחינת הסמכות לקבוע אותה – כפי שטען המבקש, לא לגופו של עניין - בהתחשב במכלול הנסיבות.

בהודעת המבקש מיום 10.12.2006 מופיעות גם טענות לפיהן ועדת אלימות במשפחה קיימה בעניינו של המבקש דיון מבלי להודיע לו. ממכתבו של בא-כוח המדינה אל בא-כוחו של המבקש מיום 10.12.2006 עולה כי הדבר קרה עקב טעות וכי ככל שהמבקש מעוניין להגיש לוועדה מסמכים נוספים, מוכנה זו לקיים דיון על-מנת לעיין בהם ולשקול את האמור בהם. בכפוף לכך הבקשה נדחית.