רע"ב 5657/22 פלוני נ. שירות בתי הסוהר

1.

לפניי ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז בלוד (השופטת ה' רוזנברג שיינרט ) מיום 23.8.2022 בעת"א 41569-08-22, בגדרו דחה בית המשפט קמא את עתירת המערער לאפשר לו להשתתף בחתונת אחיו שעתידה להתקיים ביום 29.8.2022 ובשבת חתן בין התאריכים 2-3.9.2022.

2.

כנגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות מין, לרבות מעשה סדום בקטין בן פחות מ-14, לצד בקשה להורות על מעצרו עד לתום ההליכים. על פי העובדות שבכתב האישום, המערער פנה לקטין באמצעות אפליקציית המסרים וואטסאפ, שוחח עמו שיחות בעלות אופי מיני ושלח לו תמונות וסרטונים בעלי אופי מיני, וזאת ביודעו את גילו של הקטין. בהמשך, במהלך חודש נובמבר 2021 הציע המערער לקטין להיפגש עמו ביער סמוך למקום מגוריו, ושם ביצע בו מעשים מגונים ומעשה סדום.

פסק דינו של בית המשפט קמא

3.

בית המשפט ציין בפסק דינו כי ב"כ המערער הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, והוסיף כי בית המשפט הורה על עריכת תסקיר מעצר בעניינו. הדיון בשאלה האם ניתן להמיר את המעצר בחלופת מעצר נקבע ליום 13.9.2022 (כאשר לדברי ב"כ המערער בישיבת יום 29.8.2022, מועד זה נדחה).

4.

בהתייחס לעתירת המערער לצאת לחתונת אחיו ולאירוע שבת חתן שנערכים ביום 29.8.2022 ובימים 2-3.9.2022 בהתאמה – קבע בית המשפט כי יש לדחות אותה וזאת הן מטעמים דיוניים והן לגופה. ראשית נקבע כי המסקנה העולה מההלכה הפסוקה היא שאם המערער מעוניין לצאת לחופשות ללא ליווי, כמתואר בעתירה, היה עליו לנקוט במסלול הפלילי ולהגיש בקשה בגדר ההליך שבו הוא עצור עד למתן החלטה אחרת. משהמערער לא הגיש בקשה כאמור ואף לא העלה את הנושא בדיון שהתקיים בענייננו בפני שופט המעצרים, נקבע כי דין בקשתו להידחות על הסף. עוד נקבע כי תנאי להגשת עתירת אסיר הוא מיצוי הליכים מול הגורמים המוסמכים בשב"ס, ואילו המערער לא צירף לעתירתו כל פנייה מקדימה לרשויות שב"ס.

בית המשפט הוסיף וקבע כי דין העתירה להידחות גם ברמה המהותית. כך נקבע כי המערער נאשם בביצוע עבירות מין חמורות בקטין בן פחות מ-14 שלא הייתה לו עמו כל היכרות מוקדמת. מעשיו החלו בעולם הווירטואלי ועברו לביצוע מעשים פיזיים במקום מבודד, תוך ניצול גילו הצעיר של הקטין והפער בינו לבין המערער. החתונה אליה מבקש המערער לצאת תתקיים באולם שמחות בהשתתפות אורחים רבים לרבות קטינים. בשלב זה לא התקבל עדיין תסקיר שירות המבחן, ולכן לא ניתן לדעת האם יש אפשרות לאיין את מסוכנותו של המערער בחתונה. הוא הדין גם ביחס לבקשתו של המערער לשהות יומיים בחיק המשפחה במסגרת "שבת חתן".

מעבר לכל אלה צוין כי בתיק העיקרי הוגשה בקשה לגביית עדותו המוקדמת של הקטין. בתיקים כאלה ישנו חשש אינהרנטי לשיבוש הליכים ולניצול יציאתו של המערער מן הכלא לצורך ניסיון להשפיע על הקטין או על עדים נוספים.

בית המשפט הוסיף וציין כי בהתאם לפקודת נציבות 04.40.01, תנאי להוצאת עציר באבטחה לאירוע הוא כי האירוע לא יתקיים במקום ציבורי – וגם מטעם זה לא ניתן לאפשר למערער להשתתף בחתונה. תנאי נוסף הוא כי היציאה בליווי תהיה לפרק זמן קצוב ולא ליומיים כפי שמבקש המערער.

לכן, ולמרות החשיבות של השתתפות המערער בחתונה – הן מבחינתו והן מבחינת המשפחה, לא ניתן להיעתר לבקשה. עוד נקבע כי אם יעתור המערער לאפשר לו לבקר בבית המשפט באבטחה שלא במועד החתונה, הוא יוכל להגיש בקשה מתאימה וחזקה כי המשיב יבחן אותה בנפש חפצה. בית המשפט אף הציע לאפשר למערער ככל הניתן לקיים שיחת זום לצורך שמיעת טקס החופה.

טענות הצדדים

5.

בערעור הנוכחי נטען כי טעה בית המשפט קמא בכך שלא נעתר לבקשת המערער לאפשר לו להשתתף בחתונת אחיו התאום ובאירוע שבת חתן. זאת מאחר שהוא התעלם מהעובדה שבקשת המדינה לעצור את המערער עד תום ההליכים טרם נדונה והוכרעה. עוד צוין כי ישנם סיכויים טובים כי המערער יימצא בסופו של דבר זכאי בדינו. ב"כ המערער

הוסיף וציין כי למערער אין כל עבר פלילי קודם וכי לא הובע בבקשת המדינה למעצרו עד תום ההליכים כל חשש מהימלטות מפני הדין או משיבוש הליכי משפט.

המערער הוסיף כי שגה בית המשפט קמא בכך שהתיר לפרסם את תוכן הדיון ואת פסק הדין מבלי שהתבקש כלל לעשות כן על ידי המדינה או מי מנציגיה, וביודעו שכל הדיונים בעניינו של המערער נערכו עד כה בדלתיים סגורות, על רקע העובדה שב"כ המערער התנגד לפרסום.

6.

בדיון בפניי, חזר ב"כ המערער וטען כי יש לתת למערער ליהנות מחזקת החפות. הוא הוסיף וציין כי יש לראות את המערער כחף מפשע חרף העובדה שהייתה בין הצדדים הסכמה אודות קיומן של ראיות לכאורה, שכן יש מרחק רב בין קיומן של ראיות לכאורה לבין הנטל הנדרש להוכחת האשמה בהליך פלילי. ב"כ המערער אף חזר וציין כי המשיבים לא העלו כל טענה בדבר חשש ביחס לשיבוש הליכי משפט או הימלטות מאימת הדין; וכן הדגיש את החשיבות הרבה שיש לאירוע החתונה הן מבחינת המערער והן מבחינת משפחתו. זאת בין היתר לאור העובדה שאם המערער לא יהיה בחתונה, עלול דבר מעצרו להיוודע לקרובי המשפחה. עוד הבהיר ב"כ המערער כי בשל דוחק הזמן הוא לא פנה לשלטונות בית הסוהר לפני שפנה לבית המשפט. בהתייחס לעובדה שהאפשרות היחידה ליציאתו של המערער לחתונה היא בליווי שב"ס, ציין ב"כ המערער כי ניתן לעשות זאת ובלבד שהמלווים לא ילבשו מדים, וכן כי ניתן למצוא דרך אחרת לאפשר את השתתפות המערער בחתונה.

7.

מנגד טענה ב"כ המשיבים כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור. לגישתה, ישנם שני מסלולים אפשריים לבקשת עציר לצאת מהכלא – המסלול המנהלי והמסלול הפלילי. המערער בחר במסלול המנהלי שאינו מאפשר יציאה לחופשה אלא יציאה מהכלא בליווי אבטחה. כן הפנתה ב"כ המדינה להוראת הנציבות שאינה מאפשרת יציאה מהכלא לאירוע במקום ציבורי, ואף ציינה כי מדובר לכל היותר ביציאה לפרק זמן קצוב ומוגבל ולא ליומיים (כפי שמתבקש ביחס ל"שבת חתן").

דיון והכרעה

8.

כפי שהובהר בראשית הדברים, במסגרת הדיון בבקשת מעצרו של המערער עד תום ההליכים הסכים המערער כי קיימות ראיות לכאורה הקושרות אותו לעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. אכן, ישנה אפשרות כי חרף ההסכמה האמורה ימצא בית המשפט שידון בהליך בסופו של דבר כי יש לזכות את המערער מהעבירה שיוחסה לו, אולם נכון לשלב זה של הדיון ולצורך הדיון בו, אין להניח זאת. לכן, הבסיס לפסק דינו של בית המשפט קמא היה כי קיומן של ראיות לכאורה ביחס למיוחס למערער בכתב האישום – ועל רקע בסיס זה הוא קיבל את החלטתו.

משקיימות ראיות לכאורה, קיימת גם עילת מסוכנות, ובית המשפט דחה כאמור את הדיון וההכרעה בשאלת מעצרו של המערער עד תום ההליכים כדי לבחון את האפשרות להסתפק בחלופת מעצר חרף מעצרו של המערער מאחורי סורג ובריח. יחד עם זאת, ובטרם התקבל תסקיר שירות המבחן ביחס לאפשרות זו, לא ניתן לקבוע שאפשר יהיה להפיג את החשש ממסוכנות המערער באמצעים של חלופת מעצר כזו או אחרת. לכן מצוי המערער עדיין במעצר. זו נקודת המוצא לדיון בפניי.

9.

לאור האמור לעיל, אני סבורה כי אין מקום לתת למערער רשות ערעור. בית המשפט דחה כאמור את עתירת המערער הן מטעמים דיוניים והן מטעמים לגוף העניין. אני סבורה כי די בטעמים המהותיים כדי לדחות את הערעור. זאת מאחר שכפי שהבהיר בית המשפט קמא, למערער יוחסה עבירה חמורה מאוד בקטין שהוא לא הכיר, תוך ניצול גילו. המערער מבקש לצאת לאירוע רב משתתפים באולם שמחות, אירוע שככל הנראה ישתתפו בו גם קטינים. ולאור האישום המיוחס לו, הסיכון הנובע מהשתתפותו של המערער באירוע זה הוא סיכון לא מבוטל, ובשלב זה לא ניתן להפיגו. כך קבע ובדין בית המשפט קמא, והוא אף הוסיף ושקל את כל השיקולים ביחס לעתירת המערער, הביא בחשבון גם את חשיבותו הרבה של האירוע מבחינתו אך גם את השיקולים הציבוריים והחליט לדחות אותה.

10.

המסקנה לפיה דין בקשת רשות הערעור להידחות עומדת בעינה גם אם לא נביא בחשבון את החששות שהובעו בפסק דינו של בית המשפט קמא מפני שיבוש הליכי משפט על ידי השפעה על הקטין או על עדים אחרים, או החששות הכרוכים מהימלטות מהדין.

11.

עוד יצוין כי מדבריו של ב"כ המערער עולה כי ישנה חשיבות גדולה להשתתפות המערער בחתונה כדי שדבר מעצרו לא ייוודע. ואולם, אם יגיע המערער לחתונה כשהוא מלווה בשומרים מטעם השב"ס – המטרה הזו לא תושג כמובן.

12.

מעבר לכל אלה יוער כי ב"כ המערער אינו כופר בכך שהוא לא מיצה את ההליכים בטרם פנייה לבית המשפט ולא פנה בפנייה מוקדמת לבית הסוהר כדי לאפשר למרשו לצאת לחתונה. לטענתו הוא לא עשה כן בשל "קוצר הזמן". עוד יש להזכיר את נוהל הנציבות שב"כ המשיבים הפנתה אליו, ממנו עולה כי ממילא לא ניתן לאפשר יציאה לאירוע במקום ציבורי – וכזו היא החתונה. באשר לשבת חתן, מדובר לפי הטענה באירוע שיימשך יומיים, ואף לאירוע כזה לא ניתן לאפשר יציאה מאובטחת של עציר.

13.

אחזור ואזכיר את הצעתו של בית המשפט קמא לאפשר למערער לחזות באמצעות שיחת זום באירוע החופה כדי לאפשר לו ולו במידה מוגבלת להיות חלק מהטקס, ואת האפשרות לבקש בהמשך ביקור של המערער בבית משפחתו שלא במסגרת החתונה ושבת החתן.

לאור כל זאת, וחרף הצער והכאב הכרוכים בכך – הן מבחינת המערער והן מבחינת משפחתו, אני דוחה את בקשת רשות הערעור.

בשולי הדברים יצוין כי לא ניתן בשלב זה לקבל את הערעור ביחס לעובדה שהדיון בבית המשפט קמא לא התנהל בדלתיים סגורות. יחד עם זאת, הדיון בפניי התקיים בדלתיים סגורות לבקשת ב"כ המערער.