רע"ב 5660/14 ערן אוחיון נ. שירות בתי הסוהר

המבקש הינו אסיר המרצה 3.5 שנות מאסר בגין עבירות סמים וזיוף. בחודש יוני 2014 הגיש המבקש עתירה כנגד שירות בתי הסוהר, במסגרתה קבל על כך שהעובדת הסוציאלית מטעם שירות בתי הסוהר לא משלבת אותו בהליך טיפולי ועל כך שהרשות לשיקום האסיר (רש"א) מצאה כי אינו מתאים לשילוב בהוסטל.

בית המשפט המחוזי (הנשיא א' טל ) דחה בהחלטתו מיום 6.8.2014 את עתירת המבקש. בית המשפט ציין כי עמדת גורמי הטיפול הייתה שהמבקש הכחיש עד לאחרונה את המיוחס לו ורק לאחרונה שינה עמדתו והודה בביצוע המעשים "בשל הצורך בכסף, כך שמדובר בהתייחסות בשלב ראשוני שזקוקה להעמקה". בית המשפט קבע כי לנוכח האמור לעיל אין להלין על העובדת הסוציאלית מטעם שירות בתי הסוהר שטרם שילבה את העותר בקבוצה טיפולית, אשר צפויה להיפתח בבית סוהר "מעשיהו" בחודש אוקטובר 2014. בית המשפט ציין כי "בינתיים מומלץ לעותר לשוחח עם העו"סית ולהעמיק את תובנותיו במהלך אותן שיחות". אשר להחלטת הרשות לשיקום אסיר, צוין כי עיון במכתבו של מנהל ההוסטל מלמד כי השינוי בעמדת המבקש חל רק בזמן האחרון, ולכן הלה לא מצא לנכון לקבל אותו להוסטל התורני בשלב זה. בית המשפט ציין כי "גם החלטה זו היא החלטה סבירה ומוצדקת לעת הזו". לנוכח האמור לעיל, דחה בית המשפט המחוזי את העתירה.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפני, במסגרתה חוזר המבקש על טענותיו לעניין שילובו בקבוצה טיפולית או בהוסטל. המבקש מציין כי המלצת בית המשפט המחוזי לקיום שיחות בינו לבין העובדת הסוציאלית לא ניתנת לביצוע, כיוון שלעובדת הסוציאלית אין זמן פנוי עבורו, כשהיא צריכה לטפל בענייניהם של למעלה מ-80 אסירים אחרים שבאחריותה. המבקש מדגיש כי בעתירתו הוא מבקש לצאת ל"טיפול מדלת לדלת" ולא לצאת לחופשי. המבקש טוען כי הוא נטל אחריות על מעשיו, ולראיה הגעתו להסדר טיעון עם רשויות התביעה.

לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות.

הבקשה שלפני אינה עומדת באמת המידה המחמירה שנקבעה בפסיקת בית משפט זה בכל הנוגע למתן רשות ערעור על החלטות של בית המשפט המחוזי בעתירות בענייני אסירים. כידוע, רשות כזו תינתן רק במקרים חריגים בהם מתעוררת בעיה משפטית בעלת חשיבות כללית החורגת מנסיבות המקרה הספציפי [ראו, למשל: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986); רע"ב 2410/93 מדינת ישראל נ' לוי , פ"ד מז(3) 802 (1993)]. המקרה דנן אינו אחד מאותם מקרים חריגים שמצדיקים מתן רשות ערעור. מדובר בבקשה הנטועה כל כולה בעובדות המקרה, על רקע נסיבותיו הספציפיות של המבקש, ולא למותר לציין כי המבקש גם לא טוען כי עניינו מעורר שאלה משפטית כללית החורגת מנסיבות המקרה הספציפי. די בכך כדי לדחות את הבקשה.

למעלה מן הצורך אציין כי אף לגופו של עניין סבורני כי אין מקום להתערב בהחלטות הגורמים המקצועיים בשירות בתי הסוהר והרשות לשיקום האסיר בעניינו של המבקש. רצונו של המבקש להשתלב בהקדם בקבוצה טיפולית הינו מבורך, ובוודאי שיש לעודדו להמשיך בכיוון חיובי זה. עם זאת, השתלבות אסיר בהליך טיפולי כזה או אחר כפופה מטבע הדברים לחווֹת דעת ולהחלטות של אנשי המקצוע בשירות בתי הסוהר. סבורני כי ההחלטות שהתקבלו עד כה בעניינו של המבקש אינן חורגות ממתחם הסבירות, ומשכך גם אינן מקימות עילה להתערבות בית המשפט. ממילא, ההחלטה שלא לשלב את המבקש עד עתה בקבוצה טיפולית הינה החלטה בעלת אופי זמני שניתנת תמיד לעיון מחדש, והדברים נכונים במיוחד לנוכח פתיחתה של קבוצה טיפולית בבית הסוהר "מעשיהו" בחודש אוקטובר 2014 (דהיינו, במהלך חודש זה).

אשר על כן, הבקשה נדחית.