רע"ב 5667/02 אבוענזה ג'מיל נ. שרות בתי הסוהר -ועדת שחרורים

המבקש נידון בתאריך 15.9.98 לחמש שנות מאסר בגין תשע עבירות התפרצות, כניסה למקום מגורים על-מנת לבצע עבירה, ושהייה בלתי חוקית. כעבור כשנה, נגזרו עליו שישה חודשי מאסר נוספים, במצטבר לתקופת המאסר שהחל לרצות, בגין עבירות התפרצות נוספות.

בתאריך 22.5.01 הגיש המבקש לועדת השחרורים בבית-הסוהר אשל בקשה לשחררו לאחר ריצוי שני שלישים מעונשו, בהתאם לסעיף 3 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, תשס"א2001- (להלן: החוק). ועדת השחרורים דחתה את בקשתו, בקובעה, כי לפי גיליון הרשעותיו, הורשע המבקש בעבר בהנחת חומרי חבלה בכוונה לגרום למוות, ביציאה לארצות ערב שלא כחוק, בחברות בהתאגדות בלתי חוקית ובהסתה למרד על-ידי פרסומים. הועדה הוסיפה, כי אומנם מדובר בעבירות ישנות יחסית, אולם לאור המצב הבטחוני כיום, לא ניתן להתעלם מעברו של המבקש. עוד קבעה הועדה, כי ריבוי העבירות הפליליות בגינן מרצה המבקש את עונשו כעת, מצביע על דרך חיים ועל סיכון בפלילים; וכי נוסף על כך, ישנן תלונות לגבי התנהגותו בכלא ומידע על מעורבותו בהברחת סמים לכלא.

המבקש הגיש לועדת השחרורים בקשה לעיון חוזר, שנדחתה אף היא. על החלטה זו הגיש המבקש עתירה לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע.

בית-המשפט המחוזי דחה את עתירתו וקבע, כי אין הוא מוצא עילה להתערב בהחלטת ועדת השחרורים.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור. בתשובתו לבקשה טען המשיב, כי לאחר הדיון בפני ועדת השחרורים התקבלו ידיעות נוספות לפיהן המבקש סוחר בסמים, בעקבותיהן הוא הועבר אף לאגף סגור; וכי המבקש היה מעורב בשני ארועים אלימים בהם דקר אסיר אחד ותקף אחר.

יש לדחות את הבקשה למתן רשות ערעור. ועדת השחרורים, לאחר ששמעה את טענות המבקש, ולאחר ששקלה את השיקולים אשר מתווה סעיף 9 לחוק, לא שוכנעה כי המבקש ראוי לשחרור, וכי שחרורו אינו מסכן את שלום הציבור. בית-המשפט המחוזי, אשר שמע אף הוא את טענות המבקש, אישר את החלטתה. לא מצאתי כי טענות המבקש מגלות עילה המצדיקה דיון נוסף בעניינו בגלגול שלישי.

הבקשה נדחית, איפוא.