רע"ב 5783/08 אדמונד שם טוב נ. מדינת ישראל

1.

בית-משפט השלום בראשון לציון הרשיע את המבקש בגניבת רכב ובהסעתו של שוהה בלתי-חוקי, וגזר לו ששה חודשי מאסר לנשיאה בדרך של עבודות שירות. ברם, המבקש לא התייצב לריצוי העונש במועד שנקבע לו, ואף לאחר שהתייצב לראשונה הוסיף ונעדר ממקום השירות פעמים רבות. בעקבות זאת קבע נציב בתי-הסוהר – לו מסורה הסמכות להורות על הפסקתן המנהלית של עבודות שירות – כי עבודתו של המבקש תופסק, והוא ישא ביתרת עונשו על דרך של מאסר.

2.

על החלטה זו של נציב בתי-הסוהר השיג המבקש בפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, אשר דחה את העתירה, וקבע כי בהחלטת הנציב לא נפל פגם המצדיק את התערבות בית-המשפט.

3.

עתה עותר המבקש ליתן לו רשות לערער, והוא שב וטוען – כשם שטען בפני הערכאה קמא – כי למקצת מהיעדרויותיו נתן הסבר אותו תמך באישורים רפואיים. כן נטען, כי שיקומו מצדיק הימנעות משליחתו לכלא.

4.

דינה של הבקשה להידחות, באשר היא אינה ממלאת אחר התנאים שנקבעו בהלכה לקבלת רשות לערער, היינו, היא אינה מעלה שאלה לה עשויה להיות השלכה על קהל של מתדיינים, באשר היא יוחדה לעניינו הפרטני של המבקש, ובו בלבד (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 26.061986)). אף לגופן אין בטענות המבקש כדי לספק הסבר וצידוק להימנעותו הממושכת מנשיאה בעונש, ועל כן בהחלטתה של הרשות לא נפל פגם, וממילא לא היה מקום לשנות ממנה.

הבקשה נדחית.