פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
רע"ב
586/99
בפני:
כבוד השופטת ד' ביניש
ה
מבקש
:
מיכאל קסטן
נגד
המשיב
:
שרות
בתי הסוהר
בקשת
רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"ש 4297/98, שניתנה
ביום 27.12.98 על-ידי כב'
השופט ע' דוויק
בשם
המבקש: עו"ד שמואל קינן
בשם
המשיבה: עו"ד חני אופק
החלטה
1.המבקש הורשע בשלוש עבירות של חטיפה בגין חטיפת בנו מאישתו, איומים על אישתו, הדחה בעדות והטרדת עד. בשל עבירות אלה נדון המבקש לשתי שנות מאסר.
ביום 23.11.99 נתכנסה ועדת האלימות, והמליצה שלא לאפשר למבקש לצאת לחופשה מן הכלא, בהתחשב בסכנה הצפויה למשפחתו באם יצא לחופשה, ובהתחשב בכך שהמבקש לא עבר תהליך שיקומי בכלא, שכן הוא מסרב לקחת אחריות על ביצוע העבירות בעטין הורשע.
נוכח המלצתה השלילית של ועדת האלימות, הוחלט שלא לאפשר למבקש לצאת לחופשה מן הכלא בשלב זה.
2.המבקש עתר כנגד החלטה זו לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי (כב' השופט ע' דוויק) דחה את העתירה, בקובעו:
"עניינו של העותר נבחן בידי גורמים מוסמכים, מקצועיים ומקום שאלה סבורים כי יש סכנה כלשהי אם יצא העותר לחופשה, ובטחון האישה או משפחתה מצוי בסיכון כלשהו, עקב כך- איני סבור שיש מקום להתערב בהחלטה. עניינו של העותר נבחן, ככל שהתרשמתי, בכובד ראש, הסטורית היחסים בינו לבין אישתו קשה, וברי שאין בטחון ניכר שהוא לא יפגע באשתו במהלך הביקור, או ינסה לבצע מהלך חד-צדדי בקשר עם בנו (כפי שעשה שלוש פעמים בעבר). העמדה סבירה".
3.על החלטה זו של בית המשפט המחוזי, הוגשה בקשת רשות הערעור שבפניי.
לאחר שדנתי בבקשה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות. כפי שהובהר פעמים רבות בפסיקה, בית המשפט הבוחן את החלטות המשיב במסגרת עתירת אסירים, אינו יושב כערכאת ערעור על ההחלטה, ותפקידו הוא בביקורת השיפוטית על החלטת הרשות. (ראו: רע"ב 2410/93 מדינת ישראל נ' רוני לוי, פ"ד מז (3) 804). ועדת האלימות סברה, כי חומרת העבירות בהן הורשע המבקש ונסיבות ביצוען, יש בהן כדי להצביע על מסוכנותו אם יצא לחופשה מן הכלא, על המלצה זו הסתמכו שלטונות הכלא. אין לומר כי החלטת בית המשפט קמא שאישרה עמדה זו, מצדיקה מתן רשות ערעור לבחינתה פעם נוספת.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, כ"ב באדר התשנ"ט
(10.3.99).
ש
ו פ ט ת
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
99005860.
N02