רע"ב 5873/11 ישראל (שרוליק) טייב נ. שירות בתי הסוהר

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (סגן הנשיאה טל) מיום 3.8.11 בתיק עת"א 36268-06-11.

ב.

המבקש, אסיר תושב צפון הארץ, עתר לבית המשפט המחוזי בבקשה להחזירו לסבב חופשות, ולהעבירו חזרה לבית סוהר באזור הצפון (גם בשל צרכים הקשורים בטובת בנו הקטין). ביום 3.8.11 מחק בית המשפט את העתירה בעניין החופשות בקבעו, כי עתירה קודמת נדחתה על ידיו (ביום 13.7.11) לאחר עיון בחומר מודיעיני חסוי, ואין בעובדה שהמבקש לא היה מיוצג באותה העת כדי לשנות ממנה. לגבי העתירה בעניין החזרת המבקש לבית סוהר באזור הצפון אמר בית המשפט, כי הטעמים שהציג המבקש לעתירתו "נראים מוצדקים", אך קבע כי עתירה קודמת נדחתה על ידיו (ביום 6.4.11) על סמך עיון בחומר מודיעיני חסוי "ואין בחלוף הזמן מאז אותה החלטה, בהתחשב בבדיקה המעודכנת שנעשתה על ידי המשיב, כדי לגרום לשינויה".

ג.

כלפי החלטה זו הוגשה הבקשה הנוכחית. בכל הנוגע לסוגיית החופשות, נטען בין היתר כי בית המשפט היה צריך לעיין מחדש בחומר החסוי, הן נוכח השגת הייצוג והן נוכח "הרקע המוזר והתזמון המפתיע של הופעת המידע המודיעני אחר שנים כה רבות שלא היה רבב במעשיו" של המבקש. כן נטען, כי גורמי בית הסוהר תומכים בהוצאת המבקש לחופשות, והתנגדות המחוז אינה ברורה. בכל הנוגע להעברת המבקש לבית סוהר באזור הצפון נטען, כי ההעברה לאזור המרכז לא נבעה ממידע מודיעיני, כי בית המשפט התרשם שטעמי הבקשה "נראים מוצדקים", וכי מצבו האישי של בן המבקש מצדיק את החזרתו.

ד.

לאחר העיון בבקשה, ובחומר המודיעיני אשר הועבר לעיוני לפי בקשתי (בהחלטה מיום 30.8.11), אין בידי להיעתר לה. אף אם לא נידרש לאמות המידה למתן רשות ערעור כפי שנקבעו בהלכת וייל (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם)), ולטעמי – כפי שנאמר לא אחת – יש הבדל בין בקשות שהן בחינת "גלגול שיפוטי שלישי" לבקשות שאינן כאלה, העיון בחומר החסוי מעלה כי החלטת המשיב מיוסדת על תשתית עובדתית ראויה ושוקלת שיקולים סבירים. ההחלטות שהתקבלו בעניינו של המבקש מתבססות בראש וראשונה על התנהגותו שלו, ובידו לשפרה. מנגד אציין, כי בנסיבות היה מקום לשקול לעמת את המבקש עם חלק מהמידע הקיים (לדוגמה, הנושא אליו נוגעת ידיעה שמספרה 510030115), הן כדי לאפשר לו לשפר דרכיו ובכך להקל על היעתרות לעתירותיו; והן מטעמי הגינות דיונית לפיה יאופשר לעותר לדעת - ככל האפשר אך בכפוף למגבלות הסודיות - מה החומר העומד לחובתו; זאת, אף כי הדעת נותנת שהדברים ביסודם ידועים לו, אולי יותר מאשר לבא כוחו. אוסיף עוד, בהמשך לדברי בית המשפט קמא, כי לעתירת המבקש לשוב לאיזור הצפון נימוקים אנושיים של ממש, ועל המשיב לעשות - ככל הניתן בגדרי האפשר - כדי לנסות ולממש משאלה זו.

ה.

סוף דבר אין בידי להיעתר לבקשה.