רע"ב 5915/14 יגאל חן נ. שירות בתי הסוהר

1.

מונחת בפניי בקשה למתן רשות ערעור, המופנית כנגד החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת נ' אהד ) מהיום, 2.9.2014, במסגרתה נדחתה עתירת המבקש לצאת לחופשה חריגה לצורך פגישת המשך עם נציגי רש"א, לקראת דיון של ועדת השחרורים בעניינו (להלן:

ההחלטה ).

המבקש הינו אסיר בבימ"ר הדרים, ומרצה עונש מאסר של 20 חודשים שנגזר עליו בגין עבירות התפרצות וגניבה. זהו מאסרו החמישי בגין עבירות דומות, ומהבקשה שבפניי עולה כי נכון לעת הזו ריצה כ-2/3 ממנו. מועד שחרורו המלא של המבקש ממאסר לאחר ניכוי מנהלי הוא 30.3.2015. ביום 11.8.2014 נערכה פגישה ראשונה בין נציג רש"א לבין המבקש בין כתלי בית הכלא, ופגישת המשך בעניינו אמורה להתקיים מחר , ה-3.9.2014. המשיב סירב להוציאו לחופשה חריגה לצורך פגישת ההמשך, ובית המשפט המחוזי דחה, כאמור, את עתירתו. מכאן הבקשה שבפניי.

לטענת המבקש, נפגעה זכותו לצאת לחופשה חריגה, לקראת דיון של ועדת שחרורים בעניינו. לדבריו, הדיון שהתקיים בפני בית משפט קמא היום – במסגרתו ניתנה ההחלטה – יוחד אך לשאלת תוצאות בדיקת שתן שנערכה לו, שנמצאה נקייה. בהמשך לכך, החלטות קודמות יצרו אצל המבקש אינטרס הסתמכות שלפיו תוצאות הבדיקה הן המשוכה היחידה שעודנה ניצבת בפניו בטרם תאושר יציאתו לחופשה חריגה. עוד טוען המבקש כי בית משפט קמא אינו רשאי לבוא בנעליה של ועדת השחרורים ולהסתמך על מאסריו הקודמים כשיקול לאי הצלחתו של הליך שיקומי בעניינו, ובשל כך לסרב להוצאתו לפגישה עם נציג רש"א.

2.

סד הזמנים למתן החלטה קצר. כעולה מהבקשה וכאמור, פגישת ההמשך ברש"א נקבעה ל מחר , ה-3.9.2014. עוד עולה מהבקשה כי הדיון בוועדת השחרורים בעניינו של המבקש עתיד אף הוא להתקיים

מחר (וייתכן כי נפלה טעות דפוס). בנוסף, לדברי המבקש, אם יזכה לשחרור מוקדם – מועד שחרור הוא 5.9.2014 . הסנגור יכול לטעון כי אינו אחראי לכך שההחלטה ניתנה רק היום, אך כפי שיובהר, עניין זה מורכב יותר.

3.

כך או כך, הבקשה בוודאי חשובה למבקש. שחרור מוקדם, לו יינתן בעניינו, משמעותו קיצור של כ-7 חודשים ממאסר של 20 חודשים שנגזר עליו. מוכר היטב הכלל של הלכת חניון חיפה (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)), שלפיו אין להעניק רשות ערעור אלא בהתקיים עניין בעל השלכה ציבורית כללית, ולא די בבדיקת ד' אמותיו של עניין המבקש לבדו. ואולם, מעבר לשאלה – שנידונה בפסיקה – האם דין בקשת רשות ערעור בהליך אזרחי כדין גלגול שלישי במסלול הנדון של עתירת אסיר, בכל מקרה דעתי היא כי פגיעה ממשית בזכויות אסיר עשויה, כשלעצמה, להוות עניין בעל חשיבות ציבורית כללית כאמור.

4.

בענייננו, הסנגור ביקש לטעון כאילו הסוגיה היחידה שנותרה להכרעה בטרם תתאפשר יציאת המבקש לחופשה חריגה היא תוצאותיה של בדיקת השתן, ומשאלו נמצאו נקיות היה מקום להורות על שחרורו. ואולם, מעיון בחומר עולה שאין הדבר כן. ההחלטות הקודמות של בית המשפט המחוזי (כב' השופטת מ' ברנט ) אינן מתייחסות ליתר השיקולים שיש לבחון, ובוודאי שאינן קובעות שהם נוטים לטובת יציאת המבקש לחופשה. אף בדיון שהתקיים היום בפני כב' השופטת נ' אהד הודה הסנגור כי "כב' השופטת ברנט בחנה את הגורמים המודיעיניים, את המיידעים. אכן אין החלטה, אך הם כן נבחנו על ידי ביהמ"ש". דא עקא, כי אין כל ביטוי לבחינה כזו בפרוטוקולים, ובוודאי שאין בנמצא החלטה ממנה יכול היה המבקש להסיק, לא כל שכן להסתמך, כי תוצאות בדיקת השתן הן המכשול היחיד שנותר בפניו.

יתרה מכך; בהחלטה פורטו הטעמים לדחיית בקשת המבקש: "... בנסיבותיו של האסיר, עברו, הידיעות שהוגשו לעיוני, היותו של שב"ס אחראי, כל עוד העותר נמצא בהחזקתו ותחת פיקוחו, הפרתו בעבר תנאי שחרור, כל אלה גם יחד אינם מאפשרים הוצאת העותר לפגישה עם רש"א מחוץ לכתלי בית הסוהר". דהיינו, ההחלטה בוססה – כדבעי וכראוי – בעיקר על מידע מודיעיני ועל הפרת תנאי שחרור קודמים, ובכל מקרה – לא על עצם מאסריו הקודמים של המבקש, כנטען. על רקע דברים אלה, עמדת המשיב שלא לאפשר את יציאתו לחופשה חריגה אינה מגלה טעות.

5.

רובד נוסף של הדיון הוא האם יש להשלים עם התוצאה, שלפיה עניינו של המבקש לא ייבדק על ידי רש"א לקראת הדיון בעניינו בפני ועדת השחרורים. לעניין זה נאמר, כי נציג רש"א הגיע בעבר לבית הסוהר, ובין כתליו התקיימה הפגישה הראשונה עם המבקש. בא כוחו של האחרון טוען כי המצב שונה עתה, משעה שמדובר בשלושה נציגים, לנוכח מגבלות המקום והטרחה הכרוכה בכך עבורם. עוד נטען כי בנסיבות אלה, ועל רקע ביטולה של פקודת "הוצאת אסיר באבטחה מבית הסוהר" כך שלא ניתן כיום להוציא אסיר בליווי לצורך פגישה עם נציגי רש"א, יש לשחרר את המבקש לפגישת ההמשך.

איני נדרש להביע, בשלב זה, עמדה בכל הקשור לטענת ביטול הפקודה והשלכותיו. בטרם יידרש בית המשפט לסוגיה מעין זו, שומה היה על המבקש להניח תמונה מלאה, לרבות ובעיקר את עמדת גורמי רש"א לאפשרות הגעתם לכלא בשנית לצורך קיום פגישת ההמשך. אף ניתן היה לבחון – טרם הדיון בבית המשפט המחוזי – את התאמתן של

אפשרויות אחרות, כגון עריכתה של פגישה נוספת של המבקש עם נציג אחד של רש"א כפי שהיה בפגישה הראשונה. ואולם, המבקש לא פנה כלל לגורמי רש"א בעניין, והציג את אי יכולתם להיפגש עימו בבית הכלא כעובדה מוגמרת שאין להרהר אחריה. פנייתו של המבקש לרש"א – הנעדרת בנסיבות דנא – חיונית על מנת שבית המשפט יוכל לבחון את התנהלות הרשות ועמדתה ביחס לסוגיות שהועלו. התשתית חסרה גם בשלב זה. הרי ללא קשר למבקש, ברי כי אילו מדובר באסיר שמסוכנותו גבוהה, לא יעלה על הדעת שתמיד ניתן יהיה לשחררו לחופשה חריגה, מבלי שהציע או בחן חלופות אפשריות ואף מתבקשות. לכך יש להוסיף כי בהיבט המעשי, המבקש לא הביע כל נכונות – וזו זכותו – כי הדיון בעניינו בפני ועדת השחרורים, או הליכים הקשורים לכך, יידחו למועד אחר. בל נשכח, כי ניתן לשקול שיקולים מעשיים ענייניים במסגרת בקשה למתן רשות ערעור, וזאת במיוחד על רקע השתלשלות ההליכים בתיק זה בערכאה קמא כפי שהובהר. ושוב יודגש כי במקרה דנא, החלטת בית המשפט המחוזי עניינית וסבירה.

6.

על רקע דברים אלה, לא נפלה טעות משפטית בהחלטת בית משפט קמא. הבקשה נדחית.