רע"ב 5930/17 גל הרשקוביץ נ. מדינת ישראל

1.

המבקש הוא אסיר בבית הסוהר "איילון", שנדון לתקופת מאסר בת 16 שנים בגין ביצוע עבירות מין, גניבה, תקיפה ואיומים. הוא החל לרצות את מאסרו ביום 14.11.2006, ובחודש מרץ 2017 הוחלט על ידי שירות בתי הסוהר להגדירו כ"אסיר השגחה". בעתירה שהגיש לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בחודש יוני 2017, עתר המבקש להסרת הגדרת ההשגחה; לדבריו, הגדרה זו עלולה לפגוע בשילובו בעבודה ובקבוצת טיפול, ואף בהחלטת הוועדה לשחרור על תנאי בעניינו (עת"א 9295-06-17). בד בבד עתר המבקש לפטור מאגרה. בתגובת המשיבה לעתירה צוין כי בניגוד לאמור בעתירה, החל מיום 30.5.2017 הוסרה הגדרתו של המבקש כאסיר השגחה.

ביום 6.6.2017 הורה בית המשפט המחוזי כי הבקשה לפטור מאגרה תידון על ידו במועד הקבוע לדיון בעתירה. ואולם ביום 17.7.2017, לאחר קבלת תגובת המשיבה לעתירה, קבע בית המשפט כי " נוכח הסרת ההגדרה – העותר קיבל את מבוקשו והדיון בעתירה מתייתר. בנסיבות אלו, העתירה נמחקת והדיון הקבוע בטל. לידיעת הצדדים. " קרי: העתירה נמחקה על הסף, מבלי שנערך בה דיון, ואף מבלי שנדונה הבקשה לפטור מאגרה. על החלטה זו הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור המונחת לפניי.

2.

לדברי המבקש, חרף האמור בתגובת המשיבה לעתירה בבית המשפט המחוזי – הוא עדיין מוגדר כ"אסיר השגחה". נוסף לכך, המבקש מלין על חיובו באגרה בבית המשפט המחוזי, כאשר לדבריו גביית האגרה אף הועברה לאחרונה לטיפולו של המרכז לגביית קנסות. בתגובותיה לבקשת רשות הערעור (מיום 28.8.2017 ומיום 3.10.2017), חזרה המשיבה והבהירה כי המבקש אינו מצוי עוד תחת הגדרה של "אסיר השגחה", אלא נתון לפיקוח של שירות בתי הסוהר מכוח סדרי הביטחון החלים על כלל האסירים. בהתייחס לחיוב באגרה – המשיבה הודיעה כי אינה מתנגדת למתן פטור למבקש מתשלום האגרה בגין העתירה שהגיש; וכי היא משאירה לשיקול דעתו של בית המשפט את ההחלטה אם ליתן למבקש את הפטור המבוקש, או להחזיר את הדיון בשאלה זו לבית המשפט המחוזי.

3.

דינה של הבקשה לרשות ערעור להידחות.

בהחלטתי מיום 28.8.2017 התבקש המבקש להבהיר מדוע הוא עומד על בקשת רשות הערעור, בנסיבות שבהן זה מכבר הוסרה הגדרתו כאסיר בהשגחה, ולכאורה מבוקשו ניתן לו זה מכבר. מן התגובה שהגיש ביום 7.9.2017 עולה, כי עיקר העניין שיש למבקש בבקשת רשות הערעור הוא בביטול חיובו באגרה בגין עתירתו לבית המשפט המחוזי. ואולם בנסיבות שנוצרו הבקשה לפטור מאגרה כלל לא נדונה על ידי בית המשפט המחוזי, ואין מקום לדון בה לראשונה במסגרת של ערעור. שומה אפוא על המבקש לפנות לבית המשפט המחוזי למתן החלטה בבקשתו לפטור מאגרה, וטוב יעשו הצדדים אם יגישו הודעה מוסכמת בעניין זה.

בתגובתו מיום 7.9.2017 הוסיף המבקש וציין, כי " צוות האגף בודק אותי 24/7 סימן שאני עדיין בהשגחה ". על פניו השגחה מתמדת מצד צוות האגף היא עניין שבשגרה בבית הסוהר, ואין בה כדי ללמד שחרף עמדת המשיבה – המבקש עודנו מוגדר כאסיר השגחה. כפי שכבר פורט, המשיבה חזרה והבהירה כי הגדרתו של המבקש כאסיר בהשגחה הוסרה כבר לפני כחמישה חודשים; ובנסיבות אלה אין כל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי שהורה על מחיקת העתירה.

4.

התוצאה היא שבקשת רשות הערעור נדחית. אין צו להוצאות.