פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
5991/15
לפני:
כבוד השופט צ' זילברטל
המבקש:
ח'דר עדנאן מוסא
נ ג ד
המשיב:
שירות בתי הסוהר - מחוז מרכז
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
לעניינים מינהליים
מרכז-לוד בתיק
עת"א 8758-07-15 שניתנה ביום 9.7.2015 על ידי כב' הנשיא אברהם טל
בשם המבקש:
בשם המשיב:
עו"ד תמיר
בלנק
עו"ד אבישי
קראוס
החלטה
בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לעניינים מינהליים מרכז-לוד (כב' הנשיא א' טל ) בגדרה נדחתה עתירת המבקש כי יועברו לידיו האסמכתאות והנימוקים שעמדו ביסוד החלטת המשיב לכבול אותו בעת שהיה נתון במעצר מינהלי.
רקע
1.
המבקש נעצר במעצר מינהלי ביום 8.7.2014. ביום 6.5.2015 פתח המבקש בשביתת רעב שבמהלכה אושפז. במהלך אשפוזו נכבל המבקש לסירוגין בידיו וברגליו. המבקש הגיש עתירת אסיר נגד כבילתו ובגדרה ביקש גם את האסמכתאות והנימוקים שהובילו לכבילתו. בין הגשת העתירה לבין הדיון בעתירת הוסרה כבילתו של המבקש, ועל כן בית משפט קמא קבע כי עתירתו התייתרה בכל הקשור להסרת הכבילה. באשר לסעד השני לו עתר המבקש - קבלת האסמכתאות והנימוקים שהובילו לכבילתו, נקבע כי זהו סעד משני לסעד העיקרי שהתבקש בעתירה, ועניין זה יכול לבוא על פתרונו באמצעות הגשת בקשה לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998. נוכח כל האמור נקבע כי דינה של עתירת המבקש להידחות "מחוסר רלוונטיות".
2.
כלפי החלטת בית משפט קמא הוגשה הבקשה דנא. עובר להגשת הבקשה, פנה המבקש למשיב בבקשה לפי חוק חופש המידע לקבלת האסמכתאות והנימוקים לכבילתו. ביום 7.9.2015, למחרת הגשת הבקשה דנא, התקבלה תשובת המשיב לפניית המבקש לפי חוק חופש המידע. בהודעתו מיום 10.9.2015 הודיע המבקש כי הוא עומד על הבקשה מאחר שתשובת המשיב אינה כוללת מענה לבקשתו לקבלת האסמכתאות והנימוקים שהובילו לכבילתו.
3.
המשיב טוען כי דין הבקשה להידחות על הסף הן מאחר שהבקשה בעיקרה אינה אקטואלית עוד, שכן המבקש אינו מוחזק עוד במשמורתו של המשיב ומאחר שהחלטת בית משפט קמא ממוקדת בעניינו הפרטני של המבקש וככזו היא אינה מעוררת סוגיה בעלת חשיבות ציבורית. בכל הנוגע לטענות המבקש בדבר אי קבלת האסמכתאות והנימוקים לכבילתו, המשיב מזכיר כי פנייתו של המבקש למשיב לפי חוק חופש המידע נעשתה לאחר שניתנה החלטת בית משפט קמא בעתירתו ובעקבות האמור בה, ומשכך טענותיו בעניין המענה שקיבל כלל לא באו בפני בית משפט קמא. לגופם של דברים טוען המשיב, כי ההחלטות בדבר כבילתו של המבקש, בעודו מאושפז, התקבלו על רקע המורכבות הכרוכה בהחזקתו של "אסיר בטחוני" במתקן אזרחי פתוח, וכי ההחלטות התקבלו בדרגים הגבוהים ביותר במשיב על-פי הערכת מצב עדכנית.
דיון והכרעה
4.
לאחר העיון, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות מאחר שהיא אינה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור על החלטות בעתירות אסיר בעיקר מהטעם שהסוגיה העיקרית שהיא מעלה אינה מצריכה הכרעה אופרטיבית נוכח השינוי במצב הדברים. הסעד העיקרי שהתבקש בעתירה - הסרת כבילתו של המבקש במהלך אשפוזו - אינו אקטואלי עוד משעה שהמבקש אינו מוחזק במשמורתו של המשיב ואינו מאושפז.
המבקש אמנם עתר לסעד נוסף והוא קבלת האסמכתאות והנימוקים שהובילו לכבילתו. כאמור, בית משפט קמא סבר כי בנסיבות המקרה על המבקש לפעול באפיק משפטי אחר - הגשת בקשה לפי חוק חופש המידע, ואכן המבקש פעל באפיק זה ועתה יש לו השגות כלפי המענה שניתן לו. דין טענות המבקש בעניין זה להידחות אף הן. ראשית, המבקש אינו מלין על עצם קביעת בית משפט קמא כי היה עליו לפעול בדרך של הגשת בקשה לפי חוק חופש המידע אלא על המידע שקיבל בעקבות פנייתו - מידע זה לא עמד בפני בית משפט קמא ואין מקום שבית משפט זה יהיה הראשון להידרש לטענותיו בעניין זה במסגרת בקשת רשות ערעור, ועל המבקש להביא את טענותיו בעניין זה בפני הערכאה המוסכמת במסגרת הליך מתאים.
נוכח כל האמור, הבקשה נדחית.
ניתנה
היום, י"ד בחשון התשע"ו (27.10.2015).
ש ו פ ט