רע"ב 5997/97 אברהים חסאן נ. ועדת השחרורים

1.המבקש הורשע בבית הדין הצבאי בעזה בעבירות של התאגדות בלתי מוכרת, תקופה שלא כדין, קשירת קשר לביצוע פשע, פגיעה בבטחון האיזור, החזקת חומר נפץ ואחזקת כלי יריה. בגין עבירות אלה נדון המבקש לתשע וחצי שנות מאסר, מתוכן שבע וחצי לריצוי בפועל, והיתרה על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו, שלא יעבור עבירה מן העבירות בהן הורשע. המבקש פנה לוועדת השחרורים בבקשה לשחרור מוקדם, בשל תום שני שליש ממאסרו. הוועדה, בהחלטתה, דחתה את הבקשה. הוועדה ציינה, כי המבקש הורשע במעשים חמורים, וכי לאור חוות דעת גורמי הבטחון קיים סיכון כי עם שחרורו המוקדם ימשיך המבקש לפעול במסגרת ארגוני טרור. על כן נדחתה הבקשה. על החלטה זו עתר המבקש בפני בית המשפט המחוזי. עתירתו נדחתה. אף בית המשפט ציין כי המבקש משתייך, לאור חוות דעת גורמי הבטחון, לארגוני הסירוב הקיצוניים, האחראים לשורה של פיגועים קטלניים. על כן לא נמצא פגם בהחלטת וועדת השחרורים והערעור נדחה.

2.בפני בקשת רשות ערעור של המבקש על החלטה זו. המבקש מציין כי התנהגותו בכלא היתה ללא דופי, וכי רבים מחבריו שהשתייכו לארגוני הסירוב שוחררו, הגם שעברו לעתים עבירות חמורות יותר. כן ציין המבקש את נסיבותיו האישיות המצדיקות לטעמו, שחרור מוקדם שלו, והתערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי.

3.לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. אכן, ביסוד החלטתה של וועדת השחרורים ובית המשפט המחוזי עמדה חוות דעת גורמי הבטחון בדבר מסוכנותו של המבקש, והסיכון הטמון בשחרורו המוקדם. שיקולים אלה, יחד עם חומרת המעשים בהם הורשע המבקש, הם שעמדו ביסוד החלטתו של בית המשפט המחוזי. המבקש לא הקים עילה להתערבותנו בממצאים אלה העומדים ביסוד ההחלטה, כמו גם באיזון שנערך בעניין זה. לפיכך, לא מצאנו עילה להתערבות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, ודין הבקשה להידחות.

הבקשה נדחית.