רע"ב 6064/13דסוקי חמיס נ. בית המשפט לעניינים מנהלים מרכז

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט א' טל) מיום 20.8.2013, בה נדחתה עתירתו של המבקש לשילובו בסבב חופשות.

1.

המבקש מרצה עונש מאסר של חמש שנים בגין עבירות שונות בנשק ועבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ועוון, נהיגה פוחזת ברכב, שיבוש הליכי משפט והדחה בחקירה. זהו מאסרו השלישי של המבקש - בשנת 2007 ריצה שניים עשר חודשי מאסר בפועל בגין עבירות סמים ובשנת 2011 נגזרו עליו שישה חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, בגין עבירות של פריצה לרכב, גניבה, איומים, החזקת נכס החשוד כגנוב, הפרת הוראה חוקית והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. לקראת סיום ריצוי רבע מתקופת מאסרו הנוכחי, במהלך החודשים אפריל ומאי 2013, פנה המבקש אל שירות בתי הסוהר בבקשה לבחון את שילובו בסבב חופשות ונענה בשלילה. זאת בשל העובדה שזהו מאסרו השלישי ומשום שטרם חלפו שבע שנים מאז ריצה מאסר קודם ובהינתן פרק ג' לפקודת נציבות שירות בתי הסוהר 04.40.00 (להלן: פקודת הנציבות ) הקובע כי במקרה כזה ניתן לשקול את שילובו של האסיר בסבב חופשות רק לאחר שיסיים לרצות מחצית מתקופת מאסרו. המבקש עתר בעניין זה לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד וטען, בין היתר, כי במקרה דומה של אסיר אחר (להלן: מנסור ) המרצה אף הוא מאסר שלישי ואחד משני מאסריו הקודמים רוצה בדרך של עבודות שירות, אישר שירות בתי הסוהר את יציאתו לחופשה עם סיום ריצוי רבע מתקופת מאסרו, וכי כאשר שאל את קצין האסירים בעניין נאמר לו, לטענתו "אותו אנחנו אוהבים ואותך אנחנו לא אוהבים". המשיבים מצידם טענו כי מנסור אכן שולב בסבב החופשות טרם שסיים לרצות מחצית מתקופת מאסרו, אך הדבר נובע מטעות בתום לב. ביום 20.8.2013 דחה בית המשפט קמא את העתירה בקובעו כי שילובו של המבקש בסבב חופשות טרם ריצה מחצית מתקופת מאסרו, מנוגד לפקודת הנציבות ולהחלטת בית המשפט העליון אשר פירש אותה. עוד נקבע כי אין לתקן את הטעות שנעשתה בעניין מנסור בטעות נוספת לגבי המבקש. בית המשפט הוסיף וציין כי אם קצין האסירים אכן אמר למבקש את שהוא טוען כי אמר לו, ראוי שהדבר יטופל כתלונה על ידי מחלקת הביקורת של המשרד לביטחון פנים, ככל שהמבקש יגיש אותה.

2.

מכאן בקשת רשות הערעור, בה טוען המבקש כי השאלה האם מאסר שרוצה בדרך של עבודות שירות מהווה "מאסר" לצורך פרק ג' לפקודת הנציבות, טרם נדונה באופן מעמיק בפסיקת בית משפט זה. לגופו של עניין טוען המבקש כי אין זה סביר שמצבו של אסיר שריצה מאסרים קודמים בדרך של עבודות שירות יהיה זהה, לעניין יציאה לחופשות, למצבו של אסיר שריצה מאסרים קודמים בפועל. לטענתו, מקריאת הפקודה כמכלול, כמו גם מבחינת פקודת בתי הסוהר, התשל"ב-1971 המסדירה את האפשרות להוציא אסירים לחופשה מיוחדת, עולה כי הפרשנות הנכונה של המונח "מאסר" בפקודת הנציבות, כוללת אך ורק מאסר מאחורי סורג ובריח. עוד טוען המבקש כי שלילת שילובו בסבב החופשות מן הנימוקים שפורטו ולעומת זאת שילוב של אסירים מסוימים בנתונים זהים בסבב חופשות, מהווה הפליה פסולה. לטענתו, לא ניתן לקבל את טענת המשיבים כי בעניינו של מנסור נעשתה טעות בתום לב, שכן גורמי שירות בתי הסוהר היו מודעים לכך שזהו מאסרו השלישי של מנסור ולא הציגו כל הסבר לטעות הנטענת. שתי סוגיות אלו, כך טוען המבקש, מצריכות ליבון ועל כן הוא עותר לקבלת רשות ערעור.

3.

המשיבים מצידם טוענים כי דין הבקשה להידחות על הסף שכן בית משפט זה נדרש לאחרונה לשאלת פרשנותו של המושג "מאסר" בפקודת הנציבות וקיבל את פרשנות המשיבים לפיה מאסר שרוצה בדרך של עבודות שירות הינו "מאסר" לצורך פרק ג' בפקודת הנציבות. המשיבים מוסיפים וטוענים כי יש לדחות את הבקשה לגופה שכן הפרשנות המוצעת על ידי המבקש אינה עולה בקנה אחד עם הוראות החוק השונות, עם פסיקת בית משפט זה ועם תכלית החוק המבקשת להבחין בין אסירים "חוזרים" ובין יתר האסירים. עוד טוענים המשיבים כי יש לדחות את טענות ההפליה שטען המבקש שכן הן נסמכות על טעות שנעשתה בתום לב, ואין בהן כדי לחייב את המשיבים לחזור על אותה הטעות גם בעניינו של המבקש.

4.

דין הבקשה להידחות על הסף. הלכה היא כי רשות ערעור אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא במקרים מיוחדים שבהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש (רע"ב 6901/98 זיאדה נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 6 (17.1.1999); רע"ב 5049/13 עודה נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 5 (15.8.2013)). במקרה דנן טענתו העיקרית של המבקש היא כי המונח "מאסר" בפקודת הנציבות אינו כולל מאסר שרוצה בדרך של עבודות שירות ומשכך היה על שירות בתי הסוהר לשקול לשלבו בסבב חופשות כבר בתום רבע מתקופת מאסרו. אלא ששאלה זו הוכרעה אך לאחרונה בבית משפט זה בקובעו כי לצורך הוראות סעיפים 1א ו-1ב לפרק ג' בפקודת הנציבות "מאסר המרוצה על דרך של עבודות שירות הוא בגדר מאסר" (רע"ב 813/13 בנימין נ' מדינת ישראל , פסקה 2 (4.4.2013)). משכך לא מצאתי כי יש צורך לשוב ולהידרש לסוגיה במסגרת בקשה זו. אשר לטענת המבקש בעניין הפלייתו. לטענת המשיבים וכפי שקבע בית המשפט קמא, שילובו של מנסור בסבב החופשות נעשה בטעות ולא במסגרת מדיניות כללית והפעלת שיקול דעת בניגוד לפקודת הנציבות. צדק, איפוא, בית משפט קמא בקובעו כי אין בטעות שנעשתה בעניינו של מנסור כדי להשפיע על עניינו של המבקש (ראו והשוו: רע"ב 6797/03 מדינת ישראל נ' אלראזק , פסקה 5 (2.11.2003)) וטעם זה אף הוא אינו מצדיק מתן רשות ערעור.

אשר על כן הבקשה נדחית.