רע"ב 6240/08 מחמד עלאונה נ. שירות בתי הסוהר

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע ב-עע"א 5023/08 (כב' השופט א' ביתן).

1.

מחמד עלאונה (להלן: המבקש ) מרצה עונש מאסר בבית הסוהר "אשל" בבאר שבע. המבקש עתר לבית המשפט המחוזי כנגד שירות בתי הסוהר בשתי טענות. האחת, כי ישנה הנחייה של רכזת הטיפול הסוציאלי בשירות בתי הסוהר בדרום, לפיה המבקש יטופל רק על ידי עובד סוציאלי ממין זכר. לטענת המבקש הנחייה זו גרמה לסכסוך בינו לבין העובדים הסוציאליים ולפגיעה בטיפול. הטענה השנייה היא כי ברגע של מצוקה נפשית פנה המבקש לקבל טיפול מעובד סוציאלי בשם צחי וזה השיב לו כי אין אפשרות לשיחה פרטנית אלא רק לשיחה קצרה במסדרון. המבקש טוען כי בכך נפגע תהליך הטיפול ומצבו הנפשי הידרדר. המדינה ביקשה למחוק את העתירה בנימוק שהמבקש מקבל טיפול ומכיוון שהעתירה אינה נוגעת לתנאי מאסרו או לזכות שנמנעה ממנו. מבקשה זו של המדינה עולה כי אכן קיימת החלטה שהמבקש יטופל על ידי עובד סוציאלי ממין זכר משום שכאשר טופל בעבר על ידי נשים נהג באופן בלתי הולם. השופטת ד' אבניאלי דחתה את בקשת המדינה והורתה לקיים דיון במעמד הצדדים.

2.

ביום 3.7.2008 נידונה עתירת המבקש בפני השופט ביתן, בראשית הדיון הצהיר המבקש כי הוא מבין שאת טענותיו הפרטניות כלפי אנשי שירות בתי הסוהר עליו להפנות ליחידה הארצית לחקירות סוהרים במשטרת ישראל (להלן: יאח"ס ). באשר לטענות כנגד ההחלטה לפיה הוא יטופל על ידי עובד סוציאלי ממין זכר, הסביר המבקש שהוא מעוניין לקבל טיפול מעובדת סוציאלית שמשתייכת לאגף שאליו הוא שייך וכי אין מבחינתו משמעות למינו של המטפל. בית המשפט דחה את העתירה תוך שקבע כי המבקש מקבל טיפול סוציאלי במסגרת בית הכלא, אך אינו רשאי לתבוע כי תטפל בו עובדת סוציאלית אישה דווקא, ולבחור האם יטופל על ידי עובד סוציאלי מהאגף אליו הוא משתייך או מחוצה לו. בית המשפט הוסיף וקבע כי על רקע העובדה שמדובר בעותר סדרתי אשר גורם לבזבוז משאבי השב"ס ומערכת המשפט יש לחייבו בהוצאות בסך 2,000 ש"ח.

3.

המבקש מעלה מספר טענות אשר מצדיקות, לטעמו, מתן רשות ערעור. ראשית טוען הוא שהשב"ס הודיע לו על קיום הדיון בעתירתו רק יום לפני קיומו וכן הוא טוען כי מונעים ממנו לשלוח לבית משפט זה מסמכים אשר מוכיחים את טענותיו. שנית, טוען המבקש כי בית המשפט מנע ממנו להציג את עמדתו ולהגיש מסמכים ואיים עליו בכך שהטיל עליו הוצאות. לטענתו, השב"ס והשופט ביתן עוינים כלפיו מאחר שהוא מרבה לעתור בגין פגיעה בזכויותיו. שלישית, טוען המבקש כי שגה בית המשפט בהחלטתו לדחות את העתירה כיוון שתלונתו אינה נוגעת למינו של המטפל אלא לסכסוך בינו לבין חלק מהעובדים הסוציאליים, שלטענתו מתנכלים לו מאחר שהגיש כנגדם תלונה. לכן הוא מבקש לקבל טיפול מהעובדת הסוציאלית של האגף. בקשה זו נמנעת ממנו כאמור, בשל ההחלטה שהוא יטופל על ידי גבר. העותר לא צרף לעתירתו את מסמכי העתירה, ולבקשתי הועבר צילום התיק מבית המשפט המחוזי.

4.

דין הבקשה להידחות. ההלכה היא כי רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מנהליים הדן בעתירת אסיר תינתן במקרים החריגים שבהם עולה מהבקשה בעיה משפטית או סוגיה בעלת חשיבות כללית (ראו: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.1986)). אין זה המקרה שלפני. הבקשה אינה מעלה כל טענה החורגת מגדר יחסיו של המבקש עם רשויות בית הסוהר ומשכך היא אינה מגלה עילה למתן רשות ערעור.

5.

לגופו של עניין, אין ממש בטענותיו של המבקש. למבקש נתונה הזכות לקבל טיפול סוציאלי בזמן מאסרו, אולם ההחלטות הנוגעות לזהות המטפל, וממילא למינו ולהשתייכותו לאגף כזה או אחר בבית הסוהר מסורות לשירות בתי הסוהר והמבקש לא הראה טעם מדוע יש להתערב בכך. ככל שלמבקש טענות כלפי עובד סוציאלי מסוים המתנכל לו, הדבר צריך להתברר באמצעות יאח"ס ולמותר לציין כי במידה ולמבקש תהיינה טענות כנגד אופן הטיפול שמורה לו הזכות לעתור על כך לבית המשפט המחוזי.

6.

יצוין כי המבקש הפנה להליך קודם שהתנהל בעניינו בבית משפט זה, כחיזוק לטענה שהטיפול הסוציאלי בו מושפע מיחסיו עם רשויות בית הסוהר (בשג"ץ 2044/06 עלאונה נ' שירות בתי הסוהר (טרם פורסם, 24.9.2007)). עיון בהחלטתה של השופטת פרוקצ'יה באותו עניין אינו מחזק את עמדתו של המבקש אלא להיפך. העולה מההחלטה הוא כי המבקש הגיש בעבר מספר עתירות כנגד גורמים שונים בשירות בתי הסוהר בטענות דומות לאלו שהוא מעלה כעת ועתירות אלו נדחו. ב-בשג"צ 2044/06 קבעה השופטת פרוקצ'יה כי מאחר שהעתירות נסובות סביב ענייניו הפרטיים של המבקש בלבד הרי שהסיכויים לקבלת רשות ערעור בעניינו קלושים.

7.

החלטה זו נוגעת לגופו של עניין. לא ראיתי מקום ליתן רשות ערעור. ואולם, בשאלת ההוצאות שהוטלו בערכאה הראשונה אבקש תגובת המדינה בתוך 10 ימים.