רע"ב 6292/13 ג'ברין מוחמד נ. שרות בתי הסוהר

1.

מונחת לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (עת"א 5406-07-13, כב' השופט י' אברהם ), אשר דחה את עתירת המבקש נגד שיבוצו בבית הסוהר "אלה".

2.

המבקש הורשע בעבירות של נשיאת נשק וירי באזור מגורים, ונגזרו עליו 42 חודשי מאסר בפועל. ערעור על גזר הדין תלוי ועומד בבית משפט זה. לאחר גזר הדין החליטה ועדת מיון של השב"ס (להלן: הוועדה) לשבץ את המבקש בבית הסוהר "אלה". החלטה זו, להלן: החלטת השיבוץ, היא שעומדת בלב הבקשה שפניי.

ביום 2.7.2013 הגיש המבקש עתירת אסיר כנגד החלטת השיבוץ. עיקר טענתו היא שנשקפת לו סכנה בבית הסוהר "אלה", בשל סכסוך משפחות בו הוא מעורב. יחד עם העתירה הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע, שנדחתה ביום 5.7.2013. ביום 14.7.2013, לאחר דיון בעל פה, דחה בית המשפט המחוזי את העתירה לגופה. נקבע כי השיקולים הנוגעים לרצח בני משפחתו של המבקש היו ידועים לועדת המיון, ונשקלו. חרף זאת קבעה הוועדה את שקבעה, בין היתר דווקא כדי להגן על האינטרס של העותר ולשמור על בטחונו.

3.

מהחומר עולה כי המבקש ממקד את טיעוניו בשתי סוגיות. ראשית, המבקש טוען כי אין מקום לנייד אסיר ממתקן כליאה אחד למשנהו, שעה שקיים הליך משפטי תלוי ועומד אשר עוסק בשאלת הניוד. שנית, המבקש טוען כי שגה בית המשפט המחוזי בדחותו את העתירה. זאת משום שלא ניתן משקל מספק לבקשתו להיות משובץ בבית סוהר בצפון הארץ.

להשלמת התמונה, יצוין כי יחד עם בקשת רשות הערעור הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה לנייד את המבקש לבית הסוהר "אלה".

4.

דין הבקשה להידחות, על שני חלקיה. מהחומר עולה כי המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע. הבקשה נידונה ונדחתה. יובהר כי יש היגיון פנימי בעמדת הסנגור, לפיה מוטב – מנקודת מבטו של המבקש – כי העברתו תושהה עד להכרעה. ברם אין זה כלל בל יעבור. העניין נתון לשיקול דעת בית המשפט המחוזי. הקושי בבקשה הוא כי הטרוניה מועלית נגד המשיב, אשר פעל בהתאם להחלטות בית המשפט המחוזי בעניין. לאמור: בנסיבות המקרה, לנוכח דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע בידי בית המשפט המחוזי, אינני רואה פגם עקרוני בהחלטת המשיב להעביר את העותר לבית הסוהר "אלה", עוד בטרם שהוכרעה עתירתו לגופה. לכך יש להוסיף שבית המשפט קמא ציין כי הסעד המבוקש לא היה ברור, ונדמה כי בהליך זה הועלו טענות עקרוניות שלא נטענו כנדרש בפני בית המשפט המחוזי. באשר להכרעה בעתירה, עולה כי נסיבותיו האישיות של המבקש אינן קלות כלל ועיקר, על רקע אירועים שפקדו את משפחתו. ברם, במכלול הנסיבות, לרבות המידע לפיו המבקש מסוכסך עם גורמים שונים בבתי כלא שונים, אין לשלול מתן משקל לנימוק של הביטחון האישי כאחד משיקולי הרשות המנהלית. יש לזכור כי עסקינן בביקורת מנהלית ולא בביקורת ערעורית.

באשר לבקשה לעיכוב ביצוע, כאמור - מהחומר עולה כי העותר הועבר עוד ביום 7.7.2013 לבית הסוהר "אלה", ומשם הלאה לבית הסוהר "דקל". זאת לאחר שנדחתה בקשת עיכוב ביצוע דומה שהוגשה לבית המשפט המחוזי. בנסיבות אלו, נדמה כי ההכרעה בבקשה הנוכחית התייתרה מזה זמן.

5.

סיכומו של דבר, אף אם בא כוח המבקש העלה טענות משפטיות, לא השתכנעתי כי הן רלבנטיות בנסיבות המקרה ובהליך של מתן רשות ערעור. לפיכך הבקשה נדחית.