רע"ב 6370/18 משה בן משה נ. שירות בתי הסוהר

לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופטת מ' ברנט ) מיום 19.7.2018 בעת"א 41768-07-18, במסגרתה נדחתה עתירת המבקש הסובל מהתקפים אפילפטיים בשל גידול בראשו, נגד המשיב, שירות בתי הסוהר, בטענה כי יש לאסור על המשיב לכבול את ידיו ורגליו, בהתאם להנחיות רפואיות שניתנו בעניינו, כאשר הוא יוצא משערי בית הכלא.

1.

המבקש טען בעתירתו כי הוא נאזק ברגליו בהתאם להנחיית רופא כללי מטעם המשיב, ד"ר קלוצקי, אשר קבע כי ניתן לאזוק אותו ברגליו בעת יציאה מהכלא, על אף שד"ר עילא גיריס, רופא אחר מטעם המשיב, הורה כי חל איסור לכבול אותו בידיו או ברגליו. כן הודגש כי הנחיית ד"ר קלוצקי ניתנה בניגוד לחוות דעת של שני מומחים רפואיים בתחום האורתופדיה והאפילפסיה שעל פיהן אין לאזוק אותו כלל.

2.

בית המשפט דחה את העתירה בקבעו כי מנהל בית הסוהר רשאי להגיע לידי החלטה המאזנת בין הצרכים הרפואיים של האסיר לבין צרכי הביטחון. כן צוין כי המבקש נכבל למשך כעשר דקות בלבד וזאת לאחר שהתבקשה כבילתו בשל הערכת גורמי הביטחון באותה עת. עוד נקבע כי החלטת המשיב אף עולה בקנה אחד עם החלטה שניתנה בתיק אחר שדן בעניינו של המבקש (עת"א 18940-04-18, כב' השופט א' משניות מיום 30.5.2018) על פיה, לפני כל יציאה של המבקש לבדיקה רפואית תיערך הערכת מצב באשר לסדרי הביטחון הנדרשים לליוויו וההחלטה תתקבל, בהתאם לנתונים הקונקרטיים הרלוונטיים לאותה עת, תוך מתן משקל ראוי לחוות דעת המומחים מטעם המבקש בדבר הסכנה העלולה להיגרם לו כתוצאה מכבילתו.

3.

מכאן לבקשת רשות הערעור שלפנַי. המבקש חוזר על טענותיו בעתירה לפני בית המשפט המחוזי, על פיהן יש להורות על כך שלא ייכבל בידיו וברגליו, על פי הנחיות ד"ר עילא ומומחים נוספים. כן נטען כי שגה בית המשפט שהעדיף את חוות דעתו של רופא כללי על פני רופאים מומחים בעלי שם. המבקש גם הפנה להחלטות בית משפט זה בעניינו, על פיהן יש להסתמך בעניינו על חוות דעת מומחים בתחום מחלתו.

4.

דין הבקשה להידחות. אין המדובר בסוגיה משפטית שיש בה חשיבות כללית ובעלת השלכות רוחב (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986)). הבקשה נעוצה בנסיבותיו האישיות של המבקש ובנסיבות שהביאו להחלטה קונקרטית לאזוק את רגליו לקראת יציאתו מכותלי בית הסוהר, בהתאם להתראות מטעם גורמי הביטחון שהתקבלו באותה עת ולאחר שנערך איזון בין צרכי ביטחון שונים לבין מצבו הרפואי. אין המדובר בבקשה החורגת מעניינו הפרטי והספציפי של המבקש.

5.

גם לגופו של עניין, לא מצאתי כל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי. בית המשפט גם חזר והדגיש כי כפי שנקבע במסגרת עת"א 18940-04-18 , לפני כל יציאה של המבקש, על המשיב, גורמי הביטחון וגורמי הרפואה לשקול האם ניתן להימנע מכבילתו תוך מתן דגש למצבו הרפואי באותה עת. המדובר בהנחיה מאוזנת המביאה בחשבון את הצרכים השונים שאין כל מקום להתערב בה. למעלה מן הצורך יצוין כי טענת המבקש כי בעניינו בית משפט זה עמד על הגשת חוות דעת רפואיות מטעם רופאים מומחים, להבדיל מרופאים כלליים, אינה מועילה לו, שעה שבמוקד אותם הליכים עמדו לדיון סוגיות אחרות ושונות מהסוגיה שעומדת על הפרק בהליך זה. כך למשל עניין בש"פ 8861/15 אליו הפנה המבקש, עסק בעצם השמתו במעצר ואופי הטיפול הרפואי שיינתן לו במסגרת זו.

אשר על כן, הבקשה נדחית.