רע"ב 6392/09 פלוני נ. ועדת השחרורים

1.

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב (כב' השופטים: ש' דותן, ד' גנות וש' שוחט), שבו נדחתה עתירתו של המבקש נגד החלטת וועדת השחרורים (להלן: הוועדה ) שלא להיעתר לבקשתו לקיום דיון נוסף בבקשתו לשחרור מוקדם.

2.המבקש מרצה, החל מיום 25.5.99, עונש מאסר בן 12 שנים אשר נגזר עליו בגין עבירות חטיפה לשם ביצוע עבירות מין; מעשה סדום; בעילה בכוח; ומעשה מגונה בכוח. תאריך שחרורו המיועד של המבקש, לאחר ניכוי מינהלי, הינו ביום 7.12.2010.

3.

ביום 19.11.07 דנה הוועדה בבקשתו של המבקש לשחרור על תנאי, בהתאם לחוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: החוק ). הוועדה דחתה את הבקשה, בהתבסס על מסוכנותו של המבקש וחוות הדעת של הגורמים המקצועיים בשירות בתי הסוהר (להלן: השב"ס ). בגין החלטה זו הוגשה עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים, אשר נדחתה גם היא, בהנמקה שהוועדה שקלה נכונה את השיקולים הרלוונטיים בעניינו של המבקש ואיזנה ביניהם כראוי, ועל כן אין מקום להתערב בהחלטה.

נוכח ההחלטות לעיל, הגיש המבקש בקשה לוועדה לעיון חוזר בעניינו. בקשה זו נדחתה אף היא לאחר שלא נמצאה בה נסיבה חדשה המצדיקה דיון נוסף. נוכח החלטה זו הוגשה עתירה נוספת לבית המשפט לעניינים מינהליים. בית המשפט דחה את העתירה בקובעו שהמבקש לא העלה בבקשתו כל נסיבות חדשות המצדיקות עיון חוזר בעניינו על פי סעיף 19(5) לחוק, ותחת זאת העלה טענות נגד עצם הרשעתו בדין.

4.

נגד החלטה זו הוגשה הבקשה שבפניי. במסגרת הבקשה מעלה המבקש טענות נגד הרשעתו בדין, וגורס כי נרגם לו עוול במסגרת הכרעת הדין וגזר הדין בעניינו.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובת הוועדה ונספחיה, ובהחלטות הועדה ובית המשפט דלמטה, סבורה אני כי דין הבקשה להידחות. כלל הוא כי בית משפט זה ייעתר לבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בעניין עתירתו של אסיר רק כאשר זו מעלה שאלה משפטית מהותית או סוגיה בעלת חשיבות כללית (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורמה, 26.6.86)), כאמור שם:

"רשות ערעור אינה ניתנת כדבר שבשיגרה אלא רק אם מתגלית בעיה משפטית בעלת חשיבות או אם עולה נושא אחר שחשיבותו היא כללית"

בקשתו של המבקש אינה מעלה כל טענה הטומנת בחובה דילמה משפטית או סוגיה בעלת חשיבות כללית כלשהי, אלא דשה בנסיבות המקרה הספציפי של המבקש. מעבר לזאת, טענותיו של המבקש אינן מופנות כלל כלפי ההחלטה שעליה הוא מעוניין לערער, אלא נוגעות לעצם הרשעתו בדין. מקומן של טענות אלו אינו בהליך של בקשת רשות ערעור, אלא במסגרת בקשה למשפט חוזר. ואמנם, לאחר גזירת דינו הגיש המבקש מספר בקשות למשפט חוזר, אך אלו נדחו על ידי בית משפט זה. במצב דברים זה, אין בהגשת בקשת רשות ערעור כדי לאפשר מתן מענה לרצונו של המבקש לשחרור מוקדם.

6.

נוכח האמור, הבקשה נדחית.