רע"ב 6486/13טל צרפתי נ. משטרת ישראל

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בנצרת (כב' השופט י' אברהם), בגדרה נדחתה עתירתו של המבקש כי יינתן לו אישור לצאת לחופשות.

1.

בשנת 2003 נגזר על המבקש עונש של ארבע עשרה וחצי שנות מאסר בפועל, לאחר שהורשע בביצוע עבירה של מעשה סדום וניסיון לאינוס - שתים עשרה שנות מאסר בגין המעשה מושא כתב האישום ושנתיים וחצי נוספות נגזרו בעקבות הפעלת שני מאסרים על תנאי שהושתו בשעתו על המערער בגין עבירות מין נוספות אשר בביצוען הורשע בעבר.

בחודש ספטמבר 2013 עתר המבקש לבית משפט קמא בבקשה להתיר לו לצאת לחופשות, לאחר שלדבריו לא יצא לחופשות מזה אחת עשרה שנה. בית משפט קמא דחה את הבקשה, לנוכח חוות דעת מטעם מב"ן באר יעקב מיום 29.8.2013, בה נקבע כי רמת מסוכנותו המינית של המבקש לטווח הקצר מוערכת כגבוהה.

2.

בבקשה שלפניי טוען המבקש, אשר אינו מיוצג, את הטענות הבאות: כי בית משפט קמא דחה את בקשתו למינוי סניגור ציבורי חרף מצבו הכלכלי; כי בית משפט קמא הקציב לו זמן קצר לשטוח את טענותיו; כי בית משפט קמא התעלם מהטיפולים שעבר במשך שנים; כי עמדת מב"ן בעניינו של נשיא המדינה לשעבר, משה קצב, היתה שונה; כי המבקש עושה כל שנדרש ממנו; וכי לא יצא לחופשה מזה אחת עשרה שנים.

3.

בהחלטתי מיום 1.12.2013 הוריתי למשיבים להגיש תגובתם, ובד בבד הוריתי להעביר הבקשה לידי הסניגוריה הציבורית, כדי שזו תבחן אם יש מקום למינוי סניגור למבקש מטעמה.

בתגובתה מיום 30.12.2013 השיבה הסניגוריה הציבורית כי אי ההתייחסות מצד בית משפט קמא לבקשת המבקש למינוי סניגור ציבורי (כפי שנשקפת לכאורה מפרוטוקול הדיון) מהווה לטעמה פגם דיוני ופגיעה בזכותו של המבקש להליך הוגן. עם זאת, כחודש לאחר הגשת העתירה מונה למבקש סניגור ציבורי על ידי ועדת השחרורים אשר יְיצג אותו בהליך שחרורו המוקדם. לדברי הסניגוריה, סניגור זה עתיד להידרש גם לנושא החופשות, ולאחר מיצוי הליכים אף עשוי להגיש עתירה חדשה בשם המבקש. אי לכך, הסניגוריה סבורה כי ההכרעה לעניין מינוי סניגור בבקשה זו התייתרה, אולם לדבריה, אף שהבהירה למבקש את עמדתה, מסר זה כי הוא עומד על בקשתו דנא. מכל מקום, הסניגוריה אינה תומכת בבקשת המבקש למינוי סניגור בהליך שלפניי.

המשיבים טוענים כי דין הבקשה להידחות, אם על הסף, אם לגופה.

4.

דין הבקשה להידחות.

בבקשתו לא העלה המבקש כל טענה של ממש החורגת מדל"ת אמותיו של עניינו הפרטי, ובכך אין היא עונה על אמות המידה המצדיקות מתן רשות ערעור בהתאם להלכה שנקבעה ברע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986).

אף אם אניח לטובת המבקש כי יש להפעיל בעניינו מבחן מקל יותר, בהתאם לגישה המרחיבה הנוגעת לעתירות אסיר אשר במהותן אינן "גלגול שלישי" (וראו, בין היתר, רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה פסקה 3 לפסק דינו של השופט גרוניס (11.3.2009); רע"ב 5745/10 סאלח נ' שירות בתי הסוהר

פסקה ט' להחלטת השופט רובינשטיין (21.9.2010) ), הרי שאף לגופה של בקשה לא מצאתי עילה להתערב.

5.

בפרק ו' סעיף 5 לפקודת נציבות שירות בתי הסוהר 04.40.00 נקבע כי "לא תאושר יציאה לחופשה של אסיר השפוט בגין ביצוע עבירת מין... אלא לאחר קבלת חוות דעת ממעריך מסוכנות לפי חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין...". במקרה דנן, החלטתו של בית משפט קמא נסמכה על חוות דעת מקיפה ועדכנית מטעם המרכז לבריאות הנפש, אשר התרשם, בין היתר, כי המבקש הוא בעל הפרעת אישיות קשה ופתולוגיה מינית מורכבת, הכוללת סטייה מינית אקסהיביציוניסטית אשר מהווה פקטור מגביר מסוכנות מינית באופן משמעותי; כי המבקש נעדר תובנה ממשית בנוגע לחומרת ההפרעה ממנה הוא סובל ולפוטנציאל הסכנה הנשקף ממנו – מה שמגביר את רמת המסוכנות לרצידיביזם מיני; וכי המבקש אינו מצליח לחוש כל אמפתיה כלפי קרבנותיו ואינו מגלה כל תובנה לנזק שנגרם להם. בשורה התחתונה, נאמר בחוות הדעת כי רמת מסוכנותו המינית של המבקש לטווח הקצר מוערכת כגבוהה, ולא מומלץ שינוי קטיגוריה ויציאתו לחופשות.

בנסיבות אלו, בהתחשב המלצתו הנחרצת של הגורם המקצועי, אין לומר כי החלטתו של בית משפט קמא אינה סבירה באופן המצדיק התערבות בה.

אשר לסוגיית ייצוגו של המבקש, הרי שלאור הודעת הסניגוריה הציבורית ההכרעה בנקודה זו מתייתרת, וחזקה על בא כוחו של המבקש כי יפעל למיצוי ההליכים בעניינו של המבקש ככל שימצא לנכון.

6.

אשר על כן, הבקשה נדחית.