פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
6497/15
לפני:
כבוד השופט מ' מזוז
המבקש:
אבי רוחן
נ ג ד
המשיבים:
1. שירות בתי הסוהר
2. משטרת ישראל
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי מרכז-לוד מיום 16.09.2015 בעת"א
13193-12-14 (כב' השופטת
מ'
ברנט
)
בשם המבקש:
עו"ד
קובי בן-שעיה; עו"ד רויטל סבג-שקד; עו"ד
ירום
הלוי
בשם המשיבים:
עו"ד
שמעון לוי
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת מ' ברנט ) מיום 16.9.2015 בעת"א 13193-12-14, בגדרה דחה בית המשפט את עתירת המבקש נגד החלטת שירות בתי הסוהר לשלול ממנו שיחות טלפון למעט לעורכי דינו וכן למנוע ממנו ביקורים "פתוחים".
2.
נגד המבקש הוגשו שני כתבי אישום שבגינם הוא נעצר. כתב אישום אחד (ת"פ 26051-10-14) מייחס למבקש עבירות סחיטה באיומים, סחיטה בכוח, פציעה בנסיבות מחמירות ושיבוש מהלכי משפט, וכתב האישום הנוסף (ת"פ 24984-07-15) מייחס לו בין היתר עבירות של ניהול ומימון פעילות בארגון פשיעה, רצח (ריבוי עבירות) ועבירות סמים.
1.
בחודש נובמבר 2014, כחודש לאחר מעצרו, החליט שירות בתי הסוהר, על סמך מידע מודיעיני, לשלול מהמבקש שיחות טלפון (למעט לעורכי דינו) וכן ביקורים "פתוחים" (ללא מחיצה) עם בני משפחתו. המבקש עתר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע נגד ההחלטה לשלול ממנו שיחות טלפון, ולאחר שהסכים שירות בתי הסוהר לאפשר למבקש שיחות טלפון לאשתו ולשתי בנותיו, נמחקה העתירה. כן החליט שירות בתי הסוהר לאפשר למבקש ביקור "פתוח" של אשתו בחודש ינואר 2015. בסמוך לאחר מחיקת העתירה, על סמך מידע מודיעיני עדכני, החליט שירות בתי הסוהר לשלול שוב מהמבקש שיחות טלפון וביקורים "פתוחים", והחלטתו הוארכה מעת לעת. כנגד החלטה זו הוגשה עתירה לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד אשר נדחתה לאחר עיון במידע המודיעיני בעניינו של המבקש. בית המשפט הדגיש בהחלטתו כי המידע המודיעיני הוא חמור, וכי מקורו בתקופה שלאחר החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע כך שחל שינוי נסיבות שהצדיק את שלילת זכויותיו של המבקש פעם נוספת. נקבע כי החלטת שירות בתי הסוהר היא סבירה ואף מתחייבת.
2.
כלפי החלטה זו הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור שלפני. בבקשה נטען כי יש מקום ליתן רשות ערעור בנסיבות המקרה שכן המדובר בהחלטה של שירות בתי הסוהר הנוגעת לתנאי מעצר מינימאליים וככאלה הם נוגעים לשמירה על כבודו של העצור, ומכאן השלכת הרוחב של מקרה זה לגבי עצורים אחרים. כן הודגש כי לדידו של המבקש מדובר בהחלטה שהיא במהותה אקט עונשי. לחלופין נטען, כי גם אם הבקשה רלוונטית למבקש בלבד, יש ליתן רשות ערעור מטעמי צדק, שכן המדובר בענין אנושי מובהק והחלטת שירות בתי הסוהר גורמת למבקש עוול רב. לגופו של ענין נטען, כי טעה בית המשפט המחוזי משלא התערב בהחלטת שירות בתי הסוהר, שכן המידע המודיעיני אינו מצדיק את שלילת שיחות הטלפון ואת מניעת הביקורים ה"פתוחים". בהקשר זה נטען, כי המבקש מופלה לרעה לעומת עצורים אחרים שנאשמים יחד עמו באותה פרשה, וכי אשתו ובנותיו נעדרות עבר פלילי והן גם לא חשודות בדבר. נוכח האמור נטען כי החלטת שירות בתי הסוהר אינה כדין, וכי לכל הפחות היה על שירות בתי הסוהר לשקול חלופות אחרות פוגעניות פחות במבקש, כמו שיחות טלפון מבוקרות.
3.
דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בעתירת אסיר תינתן ככלל כאשר מתעוררת שאלה בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל
(26.6.1986)). ואולם, בקשה זו עוסקת אך ורק בתנאי מעצרו הקונקרטיים של המבקש ובטובות ההנאה שהוא מנוע מלקבל, בעת הנוכחית, ואין היא מעלה כל שאלה בעלת חשיבות כללית לגבי ציבור האסירים או העצורים המצדיקה מתן רשות ערעור, כפי טענתו של המבקש. גם העובדה שמדובר בטובות הנאה בסיסיות לכאורה אינה מובילה למסקנה כי יש מקום ליתן רשות ערעור, שהרי הסמכות לשלילתן נתונה (ראו לענין שלילת קשר טלפוני: עע"א 1076/95 מדינת ישראל נ' קונטאר , פ"ד נ(4) 492, 499 (1996)) ואילו הבקשה מתמקדת במישור שיקול הדעת בנסיבות המקרה. בהקשר זה יצוין, כי בית המשפט המחוזי בחן את המידע המודיעיני שעמד בבסיס החלטתו של שירות בתי הסוהר לשלול את שיחות הטלפון של המבקש - החלטה המוארכת מעת לעת על בסיס בחינה מחודשת של הערכת המודיעין העדכנית, בהתאם להוראות פקודת נציבות בתי הסוהר מס' 04.36.00 שעניינה "קשר טלפוני של אסירים" - וכן את החלטתו שלא לאפשר ביקורים "פתוחים", והתרשם כי המידע אכן מחייב את נקיטת הצעדים האמורים בעת הנוכחית.
4.
בשל הטעמים המפורטים לעיל, לא מצאתי מקום ליתן רשות ערעור. הבקשה נדחית.
ניתנה היום, כ"ד בתשרי התשע"ו (7.10.2015).
ש ו פ ט