רע"ב 6566/05עמרם חן נ. שרות בתי הסוהר

1.זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (עע"א 1647/05), אשר דחה את עתירתו של המבקש לפיה הוא אינו מקבל טיפול פסיכיאטרי נאות בכלא, וכי יש לנהל חקירה בהתנכלויות שבוצעו כלפיו בעת ששהה בבית סוהר "השרון".

2.המבקש, האסיר חן עמרם, מרצה עונש מאסר רביעי בן שלוש שנים, אשר החל ביום 9.6.2003, בגין עבירות של חבלה גופנית חמורה בנסיבות חמורות ואיומים כלפי גרושתו. עוד בשנת 1994 אובחן המבקש כסובל מסכיזופרניה, אולם במהלך שהותו במאסר הפסיק ביוזמתו את הטיפול הפסיכיאטרי, ודרש לקבל תרופות פסיכיאטריות ממכרות בלבד. בתאריך 23.3.2005 הועבר המבקש למתקן הכליאה "רימונים", ולאחרונה, בתאריך 12.2.2006, הועבר למחלקה הפתוחה באגף בריאות הנפש בבית הסוהר מג"ן, שם הוא מטופל על ידי רופאי המחלקה. טיפול זה נעשה מכח צו שיצא מלפני בית משפט השלום בכפר-סבא ביום 8.2.2006.

3.המבקש עתר לבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו, במסגרת עתירת אסירים, וקבל על הטיפול הפסיכיאטרי הבלתי נאות לו הוא זוכה בכלאו שאינו הולם את בעייתו הנפשית. כן טען כי סוהרים התנכלו לו כשהיה בבית הסוהר שרון. בית המשפט המחוזי (כב' השופט גורפינקל) מצא כי המבקש סובל מסכיזופרניה עוד משנת 94, ומסרב להיבדק על ידי פסיכיאטרים, אשר סרבו לתת לו תרופות ממכרות. כן קבע כי לא נמצאה עילה לאשפוז כפוי, ולכן לאור התנגדותו לטיפול, לא ניתן לתת לו טיפול ראוי. בית המשפט דחה גם את הבקשה לחקירת תלונות המבקש על התנכלויות הסוהרים כלפיו, בהעדר ביסוס ראוי לכך.

4.בתאריך 14.7.2005, החלטתי למנות למבקש סניגור ציבורי על מנת שיבדוק את העניין העולה מן הבקשה שלפנינו ויגיש הודעה מטעמו. לאחר שהחלה סניגורית ציבורית את מלאכתה על פי הוראתי, התעוררו בינה ובין המבקש חילוקי דעות באשר לאפיק המשפטי בו יש לנקוט בנסיבות הענין. כתוצאה מחילוקי דעות אלו הודיע המבקש לסניגוריה הציבורית כי אינו מעוניין עוד בשירותיה, וכי מעתה והלאה ינהל את ענייניו המשפטיים בעצמו. הודעה זו הביאה את הסניגוריה לפנות לבית משפט זה בבקשה להשתחרר מהייצוג. החלטתי לדחות את ההחלטה בבקשה זו עד לאחר קבלת עמדת המשיב לגופה של בקשת רשות הערעור.

5.מלפנינו, חוזר המבקש על טענותיו ומלין על יחסם הקשה של סוהריו, ועל הטיפול הפסיכיאטרי הלקוי לו זכה בכלאו. בשל אלו מבקש הוא כי נקבל את בקשתו לרשות ערעור ונורה כי יקבל את הטיפול אותו הוא דורש. כן, עומד המבקש על כך כי תיפתח חקירה באשר לתלונותיו האמורות אודות היחס הפוגעני לו זכה בשבתו במאסר. בא כוח המדינה טוען מנגד כי אין להעניק רשות ערעור בעניין שלפנינו, שכן המקרה דנן אינו מעורר שאלה עקרונית בעלת חשיבות כללית, ועניינו אינו חורג מהענין הפרטני. אף לגופו של עניין, נטען כי אין להעניק רשות ערעור, שכן זה מכבר הועבר המבקש אל מחלקה פתוחה של בריאות הנפש שבבית הסוהר מג"ן, ובה זוכה הוא לטיפול פסיכיאטרי הולם בידי רופאי המחלקה. מכאן, שאין להידרש עתה לטענותיו בדבר הזדקקותו לתרופות פסיכיאטריות מסוימות דוקא. אשר לתלונותיו של המבקש כנגד אנשי הסגל, נטען על ידי המשיב כי כל התלונות הללו טופלו במסגרת היחידה לחקירת סוהרים, והועברו מאוחר יותר לטיפולה של פרקליטות מחוז המרכז. הפרקליטות החליטה לסגור את מרבית התיקים בשל היעדר אשמה, ואילו שניים מהם נותרו תלויים לצורך קבלת החלטה בעניינם. נוכח כל אלה, נטען כי אין העניין שלפנינו מגלה עילה כלשהי להענקת רשות ערעור למבקש.

6.דין הבקשה לרשות ערעור להידחות. הענין שלפנינו אינו עומד, על פי טיבו, באמות המידה המקובלות למתן רשות ערעור, משלא עולה בו שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל , תק-על 86(2) 1134; רע"ב 6526/97 אוריאל דוידי נ' שירות בתי הסוהר , תק-על 97(4), 190; רע"ב 1268/03 מחמד חסין עלאונה נ' שרות בתי הסוהר , תק-על 2003(2), 1031).

מעבר לנדרש, יצויין כי נסיבות הענין כפי שהתבררו מצביעות על כך שאין עילה להתערבות בפסיקת בית המשפט קמא.

אשר לענין הטיפולי, לא הוכח כי הרשות המוסמכת פעלה שלא כדין בעניינו של המבקש, מה גם שלאחרונה הוא הועבר למוסד כליאה טיפולי בו נענים צרכיו הרפואיים הייחודיים, ובמסגרתו הוא מטופל בידי צוות רפואי מקצועי. אשר לענין התלונות בדבר התנכלויות הסוהרים, תלונותיו של המבקש בענין זה נקלטו על ידי הגופים האחראיים, וטופלו על ידם בדרכים המקובלות, ולגבי שניים מהעניינים טרם נתקבלה החלטה. אין עילה להתערב בשיקול דעת הרשות הציבורית בענין התיקים שנסגרו, ולגבי שני העניינים הנותרים הבקשה מוקדמת (בג"צ 1724/04 חנה חרבה ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח' , תק-על 2005(2), 2804; בג"צ 1689/02 יעקב נימרודי נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח' , פ"ד נז(6), 49 , 57-58; בג"צ 2534/97 יהב ואח' נ' פרקליטות המדינה , פ"ד נא(3), 39 , 51-52) נוכח האמור, הבקשה נדחית. הבקשה לשחרור הסניגוריה מייצוג נתייתרה.