רע"ב 6576/97 איתן קהלני נ. מדינת ישראל

1.המבקש הוא אסיר שנדון לשתים-עשרה שנות מאסר וריצה למעלה משלוש שנים ממאסרו. לטענת המבקש, הוא סובל למעלה מחצי שנה מכאב שיניים ואין מאפשרים לו לקבל טיפול שיניים. המבקש הביע את חוסר אמונו ברופא השיניים של הכלא ולכן מבקש לקבל טיפול אצל רופא פרטי. לטענת המבקש נמנע ממנו הטיפול, שכן רופאו הפרטי יכול לבוא לבית הסוהר רק ביום ששי ואילו יום זה אינו אפשרי מבחינת המשיבה. לטענת המבקש על המשיבה להוציאו, בליווי סוהרים, אל רופא השיניים.

2.בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 8.6.97 (ע"ש 2006/97) דחה את עתירת המבקש בקובעו כי יש לעותר זכות לטיפול רפואי בשיניו באמצעות רופא פרטי שלו, במתקן המשיבה. עם זאת, נקבע, כי אין לחייב את המשיבה להרשות לבצע זאת ביום ששי.

3.המשיבה בתגובתה טוענת, כי המבקש לא הצביע על עילה המחייבת אותה לפתוח את מרפאת השיניים בכלא על מנת לאפשר טיפול פרטי, דווקא ביום ששי, בו המרפאה סגורה. המבקש יכול, לטענתה, לפנות לרופא שיניים אחר שיסכים לטפל בו באחד הימים שהמרפאה פתוחה. לגבי הבקשה להוציאו בליווי לרופא מחוץ לכלא, טוענת המשיבה שהדבר בלתי אפשרי, שכן היענות לה תחייב את המשיבה ללוות אסירים רבים הזקוקים לטיפולים שונים וזאת על אף שניתן לקבל טיפול רפואי מתאים בכלא. המשיבה מציינת כי הטיפול על ידי רופא פרטי הינו פריבילגיה ולא זכות מוקנית. ולסיום טוענת, כי המבקש לא הצביע על חוסר סבירות כלשהי באי פתיחת המרפאה ביום ששי, עילה שהיא תנאי להתערבותו של בית המשפט המחוזי בביקורתו על הרשות במקרים כגון אלו.

4.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובמסמכים שבפני, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי תפקידו של בית המשפט המחוזי במקרה זה הוא ביקורת של רשות שופטת על החלטות הרשות המבצעת כאשר ביסודה של הביקורת עומדת השאלה האם רשות ציבורית סבירה, רשאית היתה להחליט את שהחליטה. (ראו: רע"ב 2410/93 מדינת ישראל נ' רוני לוי , פ"ד מז(3) 802). משקבע בית המשפט המחוזי כי אין לחייב את המשיבה להרשות את טיפול השיניים ביום ששי ומשלא הראה המבקש חוסר סבירות שיש בו כדי להצדיק את התערבותנו בנוהל הנדון, אין אני מוצא מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי.

5.כאמור לעיל, דין הבקשה להידחות.