רע"ב 662/00 ציון בטש נ. משטרת ישראל

המבקש עתר לבית המשפט המחוזי לאחר שהמשיבים דחו את בקשתו לצאת לחופשה מבית הסוהר ולקבל סיוע לגמילה משימוש בסמים מסוכנים. בית המשפט המחוזי קבע, כי על פי המצב העדכני בעת הינתן החלטתו, לא מצא כי שיקולי המשיבים נגועים בהפליה ובשרירות לב אלא מצא כי שיקוליהם נכונים ולגיטימיים, תואמים את מצוות המחוקק ומגלמים את האינטרס הציבורי הראוי ודחה את עתירת המבקש. על כך בקשת רשות הערעור שבפנינו.

בקשתו של המבקש אינה מעלה שאלה כלשהי הראויה להידון שוב בערכאה זו. בית המשפט המחוזי נתן החלטה מנומקת היטב בה התייחס לכל אחת מטענות המבקש עליהן הוא חוזר בפנינו והבהיר בהנמקתו מדוע אין לקבל טענות אלה. למעלה מן הדרוש אבהיר כי אין ממש בבקשה שלפנינו.

המבקש מרצה 14 שנות מאסר בגין אונס, מעשים מגונים, איומים ושימוש בסם מסוכן. בקשותיו נבחנו על-ידי המשיבים במסגרת הדין והכללים המנחים בשרות בתי הסוהר לעניין סיווגם של אסירים, הוצאתם לחופשות, בדיקת מצב בריאותם הנפשית ומידת הסיכון הטמונה בהם לציבור. כל השיקולים הרלבנטיים בנושאים אלה, בעניינו של המבקש, פורטו על ידי השופט קמא וקביעותיו אינן שגויות, מסקנתו מתייחסת למצב כפי שהוא ב5.1.00-, מועד מתן ההחלטה. נושא בדיקת בקשותיו וזכויותיו של האסיר אינו סגור ואם בחלוף הזמן נוצרות נסיבות חדשות, יש מקום לשקול מחדש את פניית האסיר. נכון לעכשיו אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי.

הבקשה נדחית.