רע"ב 6655/05 דורון רוזיליו נ. מדינת ישראל

1.בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופט נ' זלוצ'ובר) מיום 5.5.05, בה נדחתה בקשת המבקש לאשר לו לצאת לחופשות מבית הסוהר.

2.המבקש נושא בעונש מאסר של 14 שנים לאחר שהורשע בעבירות של אינוס בנסיבות מחמירות, הדחה בחקירה ואיומים. בקשתו של המבקש לצאת לחופשות נדחתה, לאור האמור בחוות דעת של קרמינולוג קליני מן המרכז לבריאות הנפש של שירות בתי הסוהר (להלן - מב"ן). באותה חוות דעת מתואר המבקש כאדם מגמתי, אשר אינו מוכן לחשוף את המניעים האמיתיים למעשיו. כן מוזכר בחוות הדעת, כי חלק מן העבירות שיוחסו למבקש בוצעו על ידו שעה שהיה תלוי ועומד נגדו עונש מאסר על תנאי. בהתחשב בנתון זה ובהסתמך על הערכה, כי לא חל שינוי של ממש באישיות המבקש, הובעה העמדה לפיה עדיין נשקפת מן המבקש סכנה לשלום הציבור. לטענת המבקש, שגה בית משפט קמא, שעה שביסס החלטתו אך ורק על חוות הדעת שהוגשה על ידי מב"ן. המבקש סבור, כי ראוי היה שבית המשפט ייתן משקל של ממש אף לחוות דעת של מומחה מטעמו, ד"ר דן פיליפ, ממנה עולה כי יציאת המבקש לחופשה אינה עשויה להוות סכנה לסביבתו.

3.הבקשה שלפנינו נוגעת לאותם מקרים בהם מציג אסיר חוות דעת של מומחה מטעמו, שהמסקנות הנובעות ממנה אינן עולות בקנה אחד עם עמדת מב"ן. האמנם רשאי שירות בתי הסוהר ליתן משקל רב יותר לעמדת מב"ן, בבואו לבחון את שאלת המסוכנות הנשקפת מן האסיר? דומה, כי התשובה לשאלה האמורה הינה חיובית. בעבר, הבהיר בית המשפט כי "אין פסול בגישה העקרונית של גורמי שירות בתי הסוהר, המסתמכים על הערכות המסוכנות של מב"ן ואף מעדיפים אותן על פני חוות דעת של מומחים מטעם האסיר" (עע"א 6481/01 אלעביד נ' שירות בתי הסוהר , פ"ד נז(6) 678, 709 והאסמכתאות הנזכרות שם). שורשיה של עמדה זו נעוצים בעובדה שמב"ן הינו גוף מקצועי מובהק, בעל ניסיון עשיר, האמון על בחינת מסוכנותם של אסירים. על כן, שירות בתי הסוהר רשאי היה לבסס החלטותיו בהתאם להמלצות מב"ן בנוגע למסוכנות המבקש. זאת ועוד, יש לזכור כי אף בחוות הדעת של ד"ר פיליפ ניתן למצוא תימוכין להחלטה שלא לשחרר את המבקש לחופשות. כך צוין על ידי ד"ר פיליפ, כי גם כיום אין המבקש מודע לחומרת מעשיו ומתקשה להפנים את עניין אחריותו לעבירות בהן הורשע. נוכח האמור ובהתחשב בכלל הנסיבות, איני סבור כי נפל פגם המצדיק התערבות בהחלטות שירות בתי הסוהר או בית המשפט המחוזי. מכאן שאין הבקשה מגלה טעם ראוי למתן רשות ערעור.

4.הבקשה נדחית, איפוא.