רע"ב 6699/10 רוני שוורץ נ. שירות בתי הסוהר

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' סגן הנשיא השופט א' טל) שעניינה טיפולי הידרותרפיה ופיזיותרפיה שברצון המבקש לקבל בעת שהותו בכלא.

1.

המבקש הורשע במסגרת הסדר טיעון בשורה של עבירות הכוללות עבירות מרמה, זיוף והונאה וכן עבירת מס. הוא החל לרצות את מאסרו ביום 20.8.2008, ומועד שחרורו, אם ירצה את מלא עונשו הוא 19.4.2014. המבקש סובל מבעיות רפואיות רבות, והוא נכה בשיעור של 100%, משותק בגפיו, מרותק לכיסא גלגלים וזקוק לטיפול סיעודי. נוכח מצבו הרפואי הקשה עתר תחילה המבקש לשחרורו מן המאסר וטען כי בשל האופן שבו הוא מטופל רפואית על ידי המשיב, המשך מאסרו מסכן את חייו, אך טענותיו בעניין זה נדחו (ראו רע"ב 7773/09 שוורץ נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 11.3.2010)). משכך, שב ופנה המבקש לבית המשפט המחוזי, זו הפעם בניסיון לשפר, כך לטענתו, את הטיפולים הרפואיים שהוא מקבל.

בעתירה שהגיש לבית המשפט המחוזי בעניין זה פירט המבקש מספר טיפולים להם הוא נזקק לטענתו, אך בבקשה שבפני הוא ממקד את טענותיו כנגד החלטת בית המשפט המחוזי בשני עניינים בלבד- טיפולי פיזיותרפיה וטיפולי הידרותרפיה (טיפול במים). לגבי טיפולי הפיזיותרפיה קבע בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט א' טל) בהחלטתו מיום 31.8.2010 כי טיפולים אלו "חודשו" והם עתה לשביעות רצונו של המבקש. באשר לטיפולים ההידרותרפיים קבע בית המשפט כי על המבקש להגיש עתירה חדשה אליה יצרף חוות דעת רפואית מעודכנת בנדון, המתחשבת, בין היתר, בטיפולים השונים, ובהם הטיפולים הפיזיותרפיים שהוא מקבל בעת הזו, וכי המשיב ישקול מתן טיפולים הידרותרפיים בהתאם לחוות דעת זו, תוך אפשרות להתייעץ במומחים אחרים מטעמו.

2.

מכאן הבקשה שבפני, בה טוען המבקש כי שגה בית המשפט בכך שדחה את עתירתו בעניין טיפולי ההידרותרפיה ובעניין טיפולי הפיזיותרפיה. לעניין טיפולי ההידרותרפיה נטען כי גם אם לצורך הכרעה נדרשת חוות דעת מעודכנת לא היה מקום לדחות את עתירתו, וניתן היה לדחות את הדיון בה עד להגשת חוות דעת רפואית חדשה. מכל מקום לגישת המבקש אין צורך בחוות דעת עדכנית שכן ישנן שלוש חוות דעת בעניינו, האחת מטעם הפרקליטות (חוות דעתו של ד"ר לנגר מיום 18.9.2007) ושתיים מטעמו (חוות דעת של פרופ' אבי עורי מיום 29.10.07, וחוות דעתו של פרופ' חיים שטיין מיום 1.1.2008), ומשלושתן עולה לטענתו כי הוא זקוק לטיפול הידרותרפיה, כי המחלוקת בין המומחים נוגעת רק לכמות הטיפולים וכי לכל הדעות הוא זקוק לטיפול אחד בשבוע לפחות, כבקשתו. המבקש מדגיש כי המשיב לא העלה כל טענה לפיה מצבו הרפואי השתפר מאז ניתנו חוות הדעת; כי לא זה הטעם לסירובו של המשיב לספק לו טיפולים אלו; כי המשיב אינו יכול להיתלות בהקשר זה באמור בחוות דעתו של ד"ר לנגר לפיה ניתן "לדלג" על טיפולי הידרותרפיה ללא שיגרם נזק למטופל; כי ד"ר לנגר קבע במפורש שעליו לעבור טיפול הידרותרפי פעם בשבוע; וכי בכל מקרה ד"ר לנגר לא התייחס בחוות דעתו ל "דילוג" לתקופה כה ארוכה, כפי שנוהג המשיב, ואף ציין כי האפשרות "לדלג" על טיפולים מותנית בהקפדה על טיפולים אחרים, ואילו בענייננו גם יתר הטיפולים לא מסופקים לו כנדרש. עוד טוען המבקש כי בניגוד לטענת המשיב לפיה הודיע לבית המשפט אשר גזר את דינו כי לא יוכל לספק לו טיפולי הידרותרפיה, המשיב דווקא הודיע לאותו בית משפט כי הוא מסוגל לספק לו טיפולים אלו, ובהודעה זו יש לראות התחייבות מצד המשיב כרשות מנהלית.

אשר לטיפולי הפיזיותרפיה טוען המבקש כי נוכח חוות הדעת הרפואיות שהוגשו בעניינו אין חולק כי הוא זקוק לשני טיפולים בשבוע, וכי בית משפט קמא היה צריך לבחון האם המשיב מספק לו טיפולים אלו, או שמא הוא אינו מקבל את הטיפולים כנדרש מבחינה כמותית ומבחינה איכותית. לטענתו, שגה בית משפט קמא בכך שהבין מדבריו כי הטיפולים הפיזיותרפיים שמספק לו המשיב, אשר חודשו ביום 22.8.2010, הם לשביעות רצונו, ובכך חסם את דרכו להגיש עתירה חדשה בעניין זה. לטענתו כל שאמר בדיון הוא שהפיזיותרפיסט המטפל בו מטפל בו לשביעות רצונו, אך תלונתו מתמקדת באורך הטיפול ובתנאים בחדר בו הוא מתבצע. המבקש הוסיף וציין כי הגיש ביום 2.9.2010 בקשה לתיקון הפרוטוקול בעניין זה.

נוכח טענותיו אלו, הוריתי למבקש, בהחלטה מיום 19.9.2010, להבהיר האם ניתנה החלטה בבקשתו לתיקון פרוטוקול הדיון מיום 31.8.2010, והאם פעל להגשת עתירה חדשה בצירוף חוות דעת רפואית מעודכנת כאמור בהחלטת בית המשפט. בהודעת המבקש מיום 29.9.2010 צוין כי ביום 12.9.2010 דחה בית משפט קמא את בקשתו לתיקון הפרוטוקול בקובעו שהפרוטוקול משקף את הנאמר בדיון. עוד ציין המבקש כי לא הגיש עתירה חדשה לעניין טיפולי ההידרותרפיה ואף לא הזמין חוות דעת רפואית מעודכנת. זאת כיוון שלדעתו אין כל הצדקה לכך וכן בשל היותו חסר אמצעים.

3.

דין הבקשה להידחות. המבקש מלין בבקשתו על החלטת בית המשפט המחוזי לפיה עליו להזמין חוות דעת מעודכנת לעניין הצורך שיש לו, לעת הזו, בטיפולים הידרותרפיים, בהתחשב ביתר הטיפולים שהוא עובר. עוד מלין העותר על קביעתו של בית המשפט כי הוא שבע רצון מטיפולי הפיזיותרפיה הניתנים לו, ולטענתו הוא שגה בהבנת דבריו בהקשר זה. אף לא אחת משתי טענות אלה מעלה שאלה משפטית בעלת חשיבות או נושא שחשיבותו חורגת מעניינו הפרטי של המבקש. ככלל די בטעם זה להוביל לדחיית הבקשה. המבקש עצמו ער להלכה הנוהגת בהקשר זה אך הוא טוען בבקשתו כי הואיל והבקשה עוסקת בזכותו הבסיסית לקבל טיפולים רפואיים חיוניים, יש ליתן לו את יומו בבית משפט זה הגם שהיא אינה מעלה שאלה עקרונית.

לאחר שעיינתי בטיעוני המבקש הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות גם לגופה. המבקש מדגיש את חשיבותם של טיפולי ההידרותרפיה עבורו. יתכן שכך, ועל כן, לא חסם בית משפט קמא את דרכו מלהוסיף ולטעון בנושא זה אך הורה כי טרם שיתאפשר לו לעשות כן עליו להניח בפני בית המשפט תמונה רפואית עדכנית, בהתחשב, בין היתר, בטיפולים נוספים אותם הוא מקבל כיום. החלטה זו טעמה עימה בהינתן העובדה שחוות הדעת האחרונה בעניין טיפולי ההידרותרפיה הנדרשים למבקש נערכה על פי העולה מן הבקשה לפני כשלוש שנים וכן נוכח האמור בחוות דעתו הרפואית של ד"ר לנגר לפיה הצורך לעבור טיפול הידרותרפי מושפע מטיפולים אחרים אותם עובר המטופל. החלטתו של בית משפט קמא היא אפוא הגיונית וסבירה ואינה מצדיקה את התערבותו של בית משפט זה.

אשר לסוגית טיפולי הפיזיותרפיה. מפרוטוקול הדיון שהתקיים ביום 31.8.2010 עולה כי המבקש ציין בפני בית המשפט כי טיפולי הפיזיותרפיה "חודשו" והוא לא בא בתלונה כלשהי על אורך הטיפולים או על המקום בו הם נעשים. בקשתו של המבקש לתקן את הפרוטוקול בעניין זה נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי אשר ציין בהחלטתו מיום 12.9.2010 כי הפרוטוקול משקף נכונה את הנאמר בדיון. בנסיבות אלה איני סבורה כי יש מקום להתערב בהתרשמותו של בית משפט קמא כי המבקש הביע שביעות רצון מטיפולי הפיזיותרפיה וכי הצורך לדון בנושא זה התייתר. מובן כי ככל שיחול שינוי במצבו הרפואי של המבקש והוא יסבור כי איזה מן הטיפולים אותם הוא מקבל אינם עונים לצרכיו, הוא רשאי לשוב ולפנות בעתירה מתאימה לבית המשפט המחוזי.

אשר על כן, הבקשה נדחית.