רע"ב 6754/04 חגי עמיר נ. שרות בתי הסוהר

המבקש הוא אסיר בטחוני, המרצה עונש מאסר של שש עשרה שנים בגין עבירות של קשירת קשר לרצח ראש הממשלה המנוח יצחק רבין ז"ל ואחזקת נשק. יש לציין, כי המבקש מוחזק בהפרדה בבית הסוהר אשמורת.

לתאו של המבקש הוכנסו לאחרונה, על-פי בקשתו, מכשיר טלוויזיה ומכשיר וידאו. לטענת המבקש, פנה לאחרונה להנהלת הכלא בבקשה, כי יושאלו לו קלטות וידאו, השייכות למחלקת החינוך של הכלא, אולם סורב.

המבקש הגיש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו עתירת אסיר (עע"א 1539/04), לפיה ביקש להשיב לו סכ"ום מתכת שהחזיק בו בבית הסוהר הקודם בו שהה; להשיב לו כרטיס טלכרד שנשלח אליו בדואר על-ידי משפחתו וכן לאפשר לו לצפות בסרטי טבע באמצעות מכשיר הוידאו הנמצא בתאו.

ביום 9.6.04, דחה בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט צ' גורפינקל) את העתירה. אשר לסכ"ום המתכת - בית-המשפט המחוזי קבע, כי לאור ההסכמה, כי המבקש יקבל כף, מזלג וכפית שראשם עשוי מתכת ורק ידית האחיזה שלהם מפלסטיק, אין עוד צורך לדון בעתירה. אשר לכרטיס הטלכרד - בית-המשפט המחוזי קבע, כי מאחר שחל איסור על משלוח כרטיסים בדואר, הוחזר בינתיים הכרטיס למשפחה, ועל כן הדיון בעניין זה הסתיים. אשר לצפייה בסרטים במכשיר הוידאו - בית-המשפט המחוזי קבע, כי ממזכר שהוגש על-ידי ראש תנאי חינוך בבית הסוהר עולה, כי עתה לא מאפשרים עוד לאסירים לקבל סרטים לתאם, שכן סרטים אלה משמשים להרצאות בכיתת הלימוד, ואין מאפשרים עוד לאסירים לקבל באופן פרטי קלטות לתא. עוד קבע בית-המשפט המחוזי, כי גם אם יש החמרה מהמצב ששרר בעבר למצב היום לגבי יתר האסירים, כאשר אין הפליה לחובת המבקש בלבד והאיסור לספק קלטות חל מעתה כעל כל האסירים, אין פסול בהחלטת שירות בתי הסוהר ואין מקום לקבל את טענת ההפליה.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, שבגדרה שב המבקש על טענותיו בפני בית-המשפט המחוזי. עיקר טענתו הוא, כי אין מקום למנוע ממנו צפייה בקלטות וידאו. כמו-כן, טוען הוא, כי באשר לטענת שירות בתי הסוהר, לפיה קלטות הוידאו אינן מסופקות אף לאסירים אחרים בשל השחתה – השחתה זו ניתנת למניעה על-ידי פיקוח של מי משירות בתי הסוהר, כפי שהדבר נעשה בנוגע לספרי הקריאה.

מנגד, תומך בא-כוח המשיבה יתדותיו בהחלטת בית-המשפט המחוזי ומבקש לדחות את בקש רשות הערעור.

דין הבקשה להידחות.

המבקש אינו מעלה עילה בבקשתו להתערבות של בית-משפט זה בהחלטת בית-המשפט המחוזי.

מצילום של מזכר בעניין קלטות הוידאו, מיום 9.5.04, עולה, כי מחלקת החינוך של בית הסוהר, בו כלוא המבקש, אינה מאפשרת עוד לאסירים, החל מחודש ינואר 2004, לקבל קלטות וידאו, השייכות לה, לתאיהם, זאת משום שבית הסוהר מתקשה לפקח על הקלטות ומשום שבמספר מקרים בעבר אף ניזוקו קלטות וידאו ששאלו אסירים. עם זאת, קלטות הוידאו, שברשות מחלקת החינוך של בית הסוהר, משמשות ותשמשנה בעתיד את אנשי החינוך והמורים בבית הסוהר לשם הרצאות בכיתות הלימוד.

יש לציין, כי במקרה שלפני, אין מדובר באיסור גורף להחזיק בתא קלטות וידאו. כל אסיר שברשותו מכשיר וידאו רשאי להחזיק בקלטות וידאו, אשר יובאו לו על-ידי בני משפחתו, בכפוף לבדיקתן ובהתאם לקריטריונים הנהוגים לעניין זה.

מעבר לדרוש יוער, כי רשות ערעור על החלטתו של בית-המשפט המחוזי, הדן בעתירות אסירים, ניתנת במקרים חריגים ומיוחדים, בהם מתעוררת בעיה משפטית בעלת חשיבות או עולה נושא שחשיבותו כללית (ראו רע"ב 7/86 לואיס וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). המקרה שבפני אינו נמנה עם מקרים אלה.

הבקשה נדחית.