פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב 6819/13
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקש:
גראר מנגאד
נ ג ד
המשיב:
שירות בתי הסוהר
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת נ' אהד)
בתיק עת"א 18209-06-13 מיום 1.10.2013
בשם המבקש:
בעצמו
בשם המשיב:
עו"ד אבישי קראוס
החלטה
לפניי בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת נ' אהד ) שבגדרו נדחתה עתירת המבקש נגד החלטת שירות בתי הסוהר שלא לשלבו בשלב הנוכחי של מאסרו בטיפול ייעודי לעברייני מין.
1.
המבקש הורשע בעבירות מין חמורות ונדון לעונש של 12 שנות מאסר שאותו החל לשאת ביום 13.8.2006. המבקש מיצה את הטיפולים המוצעים בבית הסוהר, וכעת הוא ממתין לשילובו בקבוצה טיפולית ייעודית לעברייני מין. משנת 2010 הגיש המבקש מספר עתירות לבית המשפט המחוזי נגד החלטת שירות בתי הסוהר שלא לשלבו בקבוצת הטיפול. ביום 1.10.2013 נדחתה העתירה האחרונה שהגיש. בית המשפט ציין כי מדיניות המרכז לבריאות הנפש (להלן: מב"ן ) היא לשלב עברייני מין בקבוצה טיפולית ייעודית, שמשך הטיפול בה הוא כשנתיים, רק לקראת מועד שחרורם לקהילה. מכיוון שמועד תום מאסרו המלא של המבקש הוא ביום 12.8.2018, נקבע כי בקשתו היא מוקדמת מאוד.
2.
מכאן הבקשה שלפניי. המבקש טוען כי סירוב המשיב לשלבו בקבוצת טיפול ייעודית לעברייני מין פוגע ביכולתו להתקדם בתהליך השיקום ולהשתחרר בשחרור מוקדם. המבקש מוסיף כי הוא אסיר חיובי ללא בעיות תפקוד; שזהו מאסרו הראשון; ושהוא מתחרט על מעשיו ומעוניין לקדם את תהליך השיקום על מנת לשנות את דרכיו ולחזור למשפחתו ולילדיו, לאחר שעבר תהליך משמעותי. המבקש עותר למנות לו סנגור ציבורי בשל מצבו הכלכלי הקשה והעדר שליטתו בשפה העברית.
3.
מנגד, לטענת המשיב יש לדחות את הבקשה על הסף שכן היא נסבה כולה על עניינו הפרטני והספציפי של המבקש ואינה מעלה שאלה משפטית או ציבורית כללית. לחלופין נטען כי על הבקשה להידחות לגופה. לדברי המשיב, הקבוצות לטיפול ייעודי בעברייני מין נפתחו בשירות בתי הסוהר בעקבות הליך החקיקה של חוק ההגנה על הציבור מפני עברייני מין, התשס"ו-2006 ומטרתן הקטנת הסיכוי להישנות עבירות מין והגנה על האינטרס הציבורי. לטענת המשיב, מועד השחרור של אסיר מהווה שיקול דומיננטי בקבלת אסירים לקבוצות אלו נוכח מחקרים שלפיהם האפקטיביות המקסימאלית של הטיפול הייעודי מושגת כאשר הטיפול מוענק קרוב ככל האפשר למועד שחרורו של האסיר. בעניינו של המבקש, מועד שחרורו המלא הוא רחוק – בשנת 2018, ושילובו בטיפול הייעודי בעת שיתרת מאסרו ארוכה היא שגויה מבחינה שיקומית-מקצועית ועלולה אף להוביל להשלכות שליליות. עוד נטען כי אין למבקש זכות קנויה לשחרור מוקדם על-תנאי וכי קיימים אסירים רבים אשר מועדי שחרורם קודמים למועד שחרורו של המבקש, הממתינים לטיפול הייעודי. לטענת המשיב, חיוב לשלב את המבקש בטיפול הייעודי יפגע בעקרון השוויון שכן הדבר יגזול את מקומם של אסירים אחרים הקודמים לו ברשימת ההמתנה שמועד שחרורם קרוב יותר. כמו כן נטען כי נוכח תפקודו של המבקש במסגרת טיפולית קודמת קיים ספק בדבר התאמתו לטיפול הייעודי וכי מכל מקום יהיה עליו לעבור בדיקות התאמה לשילוב בטיפול זה. לסיום, נטען כי אין מקום להתערב בשיקוליו המקצועיים של מב"ן.
4.
שאלת המועד הראוי לשילובו של אסיר בהליך טיפולי ייעודי לעברייני מין בבתי הסוהר כבר הועלתה לדיון בבית משפט זה (ראו רע"ב 5419/09 פודלוב נ' שירות בתי הסוהר (3.8.2009); רע"ב 3038/11 בל נ' שירות בתי הסוהר ואח' (17.1.2012)). יפים לכך דבריה של השופטת א' פרוקצ'יה :
"אין ספק, כי הסוגיה אותה מעלה המבקש בבקשה זו היא בעלת חשיבות רבה, הן במישור העקרוני-הכללי והן במישור הפרטני, בהתייחסה לאסיר האינדיבידואלי המראה נכונות להשתלב בטיפול ואינו זוכה לו בשל אילוצים מערכתיים הגורמים לאיחור רב בתחילת הטיפול, שהשלכותיו על האסיר ועל החברה הן מהותיות. בית משפט זה כבר נגע בסוגיה כאובה זו בעבר בהקשרים שונים, ועמד לא אחת על החשיבות המיוחדת בהקדמת ההליך הטיפולי באסירים עברייני מין, לטובתם הם ולטובת הציבור [...]" (עניין פודלוב , בפסקה 6).
5.
במקרה הקונקרטי שלפניי ציין המשיב בתגובתו כי התאמתו הכללית של המבקש לטיפול הייעודי במב"ן צפויה להיבחן במחצית שנת 2014. אין חולק כי שילובו של המבקש בטיפול הייעודי מותנה בעמידתו בקריטריונים המקצועיים שנועדו לבחון את התאמתו לטיפול (כרמת המסוכנות להישנות עבירות מין; מוטיבציה לטיפול; היכולת להפיק תועלת מהטיפול וכיוצא באלה) וכן בעמידתו בקריטריונים המנהלתיים-ביטחוניים (התנהגות האסיר; השתלבותו בבית הסוהר ועוד). נכונותו של המשיב לבחון בקרוב את מידת התאמתו של המבקש מהווה שלב ראשוני הכרחי לשילוב אפשרי בטיפול הייעודי. ראוי כי בחינה שכזו תיערך במועד מוקדם ככל הניתן, וזאת – בין היתר – נוכח הקרבה למועד שחרורו המוקדם של המבקש. ככל שהבחינה לא תיערך במועד, או ככל שהמבקש ימצא מתאים ולא ישולב בטיפול הייעודי, שמורות לו זכויותיו להגיש עתירה חדשה לבית המשפט המחוזי.
6.
בנסיבות אלה לא מצאתי כי קיימת עילה למתן רשות ערעור בנקודת הזמן הנוכחית. משכך אף לא מצאתי להיעתר לבקשה למינוי סנגור.
7.
בכפוף לאמור, הבקשה למתן לרשות ערעור נדחית אפוא.
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
13068190_M07.doc
יק
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il