רע"ב 6891/05 אדוארד פייזייב נ. שירות בתי הסוהר-כלא צלמון

השופט ס' ג'ובראן:

המבקש הגיש לבית-המשפט לעניינים מנהליים בנצרת עתירת אסיר (עע"א 1260/05), במסגרתה ביקש להתיר לו לצאת לחופשות וכן להעבירו לכלא שיקומי במרכז הארץ לאגף שיקומי ולאגף נטול סמים.

ביום 15.6.05 דחה בית-המשפט לעניינים מנהליים (כבוד השופטת נ' מוניץ) את העתירה, בקובעו, כי שיקולי המשיב, שלא להיעתר לבקשת המבקש לעבור לכלא שיקומי הינם סבירים ולגיטימיים ולא נפל בהחלטתו כל פגם. כמו-כן, קבע בית-המשפט, כי ממכתבו של סגן-מפקד בית הסוהר צלמון עולה, כי נתקבלו מידעים מודיעיניים בדבר מעורבותו של המבקש בסמים ולכן אין באפשרות המשיב להעבירו לאגף נטול סמים. עוד ציין בית-המשפט, כי אף עתירה אחרת שמספרה 1296/05, אשר הוגשה על-ידי המבקש לבית-המשפט לעניינים מנהליים בנצרת ביום 23.5.05, במסגרתה ביקש לאפשר לו לצאת לחופשה מיוחדת לרגל בת המצווה של בתו, נדחתה, לאור המידעים אשר הוצגו לעיונו של בית-המשפט בדבר מעורבותו של המבקש בפלילים. לבסוף קבע בית-המשפט, כי המבקש ממשיך בפעילות עבריינית בין כתלי הכלא ואינו עומד בתנאי הסף למעבר לאגף נטול סמים.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפנינו, בגדרה שב המבקש על טענותיו כפי שהעלה בפני בית-המשפט לעניינים מנהליים. עיקר טענתו הוא, כי נפגע פגיעה חמורה בשל מידע מודיעיני, לו טוען המשיב, כשהמבקש אינו זוכה לזכות טיעון כלשהי על-מנת להוכיח כי תוכן המידע המודיעיני הינו שגוי. לטענתו, הגם שהמידע המודיעיני אשר הציג המשיב בעתירה קודמת התייחס, בין היתר, לכך שהמבקש אינו נקי מסמים, לטענת המבקש, מידע זה הוא הצליח להפריך בכך, שמזה תקופה ארוכה הוא מוסר בדיקות שתן נקיות מסמים. כמו-כן, המבקש מתנגד להחזרת הדיון לבית-המשפט לעניינים מנהליים, וזאת לאור המחלוקת בין הצדדים בדבר נכונותם של המידעים המודיעיניים הנטענים וכן כי לטענתו יש חשש, כי החזרת הדיון לבית-המשפט לעניינים מנהליים תהא למראית עין בלבד.

מנגד, תומכת באת-כוח המשיב בהחלטת בית-המשפט לעניינים מנהליים ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור. עם זאת, סבורה באת-כוח המשיב, כי מן הדין להחזיר את עניינו של המבקש לדיון בפני בית-המשפט לעניינים מנהליים בנצרת, אשר דחה את עתירת המבקש מבלי שניתנה לו הזדמנות להשמיע את טענותיו בעל-פה.

החלטנו לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור וכאילו הוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.

בשקלנו את מכלול השיקולים הצריכים לעניין, הגענו לכלל מסקנה, כי מאחר והחלטת בית-המשפט לעניינים מנהליים ניתנה מבלי שלמבקש ניתנה ההזדמנות להשמיע טענותיו, אין היא יכולה לעמוד.

אשר-על-כן, מכל האמור לעיל, אנו מחליטים ליתן רשות ערעור ולקבל את הערעור, במובן זה, שהתיק יוחזר לבית-המשפט לעניינים מנהליים בנצרת, אשר ידון לגופו של עניין בעניינו של המבקש, במעמד הצדדים.