רע"ב/רעב"ס 6893-22 רע"ב/רעב"ס 6893-22

1.בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט ד' ארד-אילון) בעת"א 41758-03-22 מיום 17.08.2022.

2.המבקש, אסיר המרצה עונש מאסר של חמש שנים ועשרה חודשים בגין ריבוי עבירות מין בקטינים – עתר בגפו "להסיר" את סמכויותיו והערכותיו המקצועיות של המרכז להערכת מסוכנות בכל הנוגע לביצוע הערכות מסוכנות בעניינו. זאת, בטענה כי מדובר בחוות דעת מוטות, שאינן מביאות בחשבון גורמים רלבנטיים למיתון המסוכנות. ביום 11.04.2022 הגיש המבקש בקשה לזימון מעריכי המסוכנות מטעם שירות בתי הסוהר לצורך חקירתם על-ידו.

3.בתגובה מטעם שירות בתי הסוהר לבקשה לזימון מעריכי המסוכנות, נטען כי המרכז לבריאות הנפש מהווה גוף עצמאי, ולפיכך בקשה לזימון מעריכי מסוכנות אינה נופלת בגדרי עתירת אסיר ויש לדחותה על הסף.

4.ביום 22.06.2022 הורה בית משפט קמא על מינוי סניגור ציבורי למבקש.

5.בתשובה לעתירה, נטען כי המבקש לא עתר לסעד קונקרטי אשר נמצא בסמכות בית המשפט. עוד נטען, כי בהסתמך על פסיקה עדכנית בנושא – בתי המשפט קבעו שאין מקום לקבוע כי המתודולוגיה הננקטת על ידי שירות בתי הסוהר בענייני מומחיותו בלתי סבירה, והכלל הוא כי בתי משפט לעניינים מנהליים אינם גובים ראיות או שומעים עדויות.

6.ביום 17.08.2022 ניתן פסק דינו של בית משפט קמא, בגדרו צוין כי אין להתיר חקירת מעריכי מסוכנות בהליך זה, שכן, עתירה מנהלית מתנהלת, ככלל, על יסוד טענות בכתב וטיעונים בעל-פה – וכי לא הוצג טעם לחריגה מכלל זה. עוד הוסיף בית משפט קמא כי למרכז לבריאות הנפש עומדת חזקת התקינות המנהלית, ולפיכך בהיעדר נתונים מוצקים הסותרים את החזקה, היא עומדת איתנה. כל זאת, תוך שהוער כי ככל שהמבקש סבור כי המרכז לבריאות הנפש לא נחשף למידע שיכול היה להועיל בקבלת החלטה – ניתן לפנות ישירות למרכז ולהציע את המידע, על מנת ליצור תשתית עובדתית רחבה ככל הניתן לצורך קבלת החלטות מושכלת. יוער כי, בית משפט קמא העיר בפסק דינו כי בא-כוחו של המבקש, אמנם הציג את עמדת המבקש לעניין סמכות חקירת מעריכי המסוכנות, אך לצד זאת גם ציין את עמדת הסניגוריה הציבורית המנוגדת לעמדת מרשו. בית משפט קמא נתן דעתו לכך, והבהיר כי פסק הדין מתייחס לטענות המבקש עצמו במלואן.

7.ביום 21.08.2022 הגיש המבקש בקשה לעיון חוזר, שעיקרה טענה לכשל בייצוג. טענה זו נסמכת על העובדה כי בא-כוחו הציג עמדה המנוגדת לעמדתו בסוגית סמכות חקירת מעריכי מסוכנות. בית משפט קמא דחה בקשה זו, בנימוק כי הבקשה למעשה מהווה מעין ערעור על פסק הדין, וכי בפסק הדין ניתן מענה לעובדה כי בא-כוחו של המבקש טען בניגוד לעמדתו.

8.מכאן הבקשה שלפניי. בגדרה, המבקש, ששוב מגיש הבקשה ללא ייצוג, עותר לקבל רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא, כאשר טענתו העיקרית היא לכשל שנפל בייצוגו. לשיטת המבקש, ככל שניתן להבין מן הבקשה, סבור הוא כי בית משפט קמא הוטעה על-ידי בא-כוחו, וכן, התעלם בפסק דינו מפרטים רבים וחשובים – בין היתר, על רקע "ניגוד עניינים" של בית משפט קמא שמקורה באינטרס משותף עם הסניגוריה הציבורית.

9.לאחר עיון סבורני כי דין הבקשה להידחות.

10.הלכה היא עמנו כי בית משפט זה ייעתר לבקשת רשות ערעור על פסק דין שניתן בעתירת אסיר במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית או סוגיה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.06.1986)). המקרה דנן אינו בא בגדרה של אמת מידה מחמירה זו וטענות המבקש קיבלו מענה הולם בפסק דינו של בית המשפט קמא.

11.יוער, כי לא הקלתי ראש בטענת המבקש כי נפל כשל בייצוגו, וכי לא זכה ליומו בבית משפט. ברם, הרי שאין זו אמת המידה לפיה יש לבחון בקשות רשות ערעור מסוג זה, אך אף אם הייתי בוחן טענה זו – בית משפט קמא התייחס במפורש לעמדת המבקש בפסק דינו, תוך עמידה על ההבחנה בין עמדה זו לעמדת בא-כוחו. בית משפט קמא התייחס עוד בשנית לטענה זו של המבקש, במסגרת החלטתו בבקשה לעיון חוזר, ומצא כי טענתו של המבקש נדונה לגופה באופן מספק.

12.אשר על כן, הבקשה נדחית.