רע"ב 6968/98 גמאל עבדיה נ. שירות בתי הסוהר ניצן

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ע"ש 738/98 בפני השופט א' בייזר, החלטה מיום 13.5.98).

1.המבקש הוא אסיר מזה שמונה שנים, המרצה עונש של 12 שנות מאסר בפועל. בעתירתו לבית המשפט המחוזי ביקש להורות לרשויות הכלא לאפשר לו יציאה לחופשה. עתירתו נדחתה.

2.בבקשת רשות הערעור טוען המבקש כי במהלך שמונה השנים אותן ריצה בבית הכלא לא יצא כלל לחופשה וכי כעת, בשל נסיבות משפחתיות, יש להורות על הוצאתו לחופשה ולחילופין, לביקור בית, אפילו בתנאים מגבילים.

3.בתגובת המשיבה נטען כי המבקש ניסה להימלט מכלאו שלוש פעמים וכי קיים נגדו מידע חסוי שהביא להגדרתו כבעל סיכון גבוה לבריחה ולהחלטה שלא להוציאו לחופשה מבית הכלא. כמו כן, טוענת המשיבה, כי עניין הנסיבות המשפחתיות לא עלה כלל בדיון בבית המשפט המחוזי (הדיון שהוא נשוא הערעור דנן) וכי עניין הביקור נדון בעתירה אחרת של המבקש בפני בית המשפט המחוזי בנצרת (ע"ש 1735/98, בפני הש' גלפז). העתירה נדחתה תוך שבית המשפט קובע כי אין כל שיקול פסול בשיקולי הרשות.

4.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובמסמכים שבפני, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. מלכתחילה, התערבותה של הרשות השיפוטית בסוגיות הנוגעות לתנאי מאסר היא מסויגת. בית המשפט המחוזי, ביושבו לדון במקרה כזה, אינו שם את שיקול דעתו תחת שיקול הדעת של הרשות המבצעת, אלא בוחן אם התבססה על שיקולים פסולים או שהיא נגועה בחוסר סבירות (ראו: רע"ב 2410/93, מדינת ישראל נ' רוני לוי , פ"ד מז (3) 802). בית המשפט המחוזי מצא, כאמור, כי אין חוסר סבירות בהתנגדות רשויות בית הכלא ליציאת המבקש לחופשה. עניינה של בקשה זו הוא נסיבותיו האישיות של המבקש ורצונו להביא לשינוי החלטת בית המשפט המחוזי. היא אינה מעלה בעיה משפטית בעלת חשיבות או נושא שחשיבותו כללית (ראו: רע"ב 7/86, לואיס וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

5.הבקשה נדחית אפוא.