רע"ב 6990/07 עידו נדף נ. נציב שב"ס

1.

על המבקש נגזרו בבית משפט השלום 100 ימי מאסר בפועל בניכוי 45 ימי מעצרו. המבקש החל לרצות את עונשו ביום 16.7.07. בקשתו של המבקש לשחרור על תנאי ממאסר נדחתה בידי המשיב ביום 29.7.07, והחלטה זו נמסרה לבא-כוחו של המבקש ביום 1.8.07. ביום 6.8.07 הגיש המבקש עתירה על החלטת המשיב לפי סעיף 25 לחוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: חוק שחרור על תנאי ) לבית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע. ביום 8.8.07 קבע בית המשפט את הדיון בעתירה ליום 23.8.07. ביום 9.8.07 הגיש המבקש בקשה להקדמת הדיון וזאת מאחר שהמועד הפוטנציאלי לשחרורו על תנאי היה ביום 23.7.07 והמועד לשחרורו המנהלי הינו ביום 24.8.07, יום לאחר מועד הדיון שנקבע. הבקשה נדחתה על ידי בית המשפט מאחר שלא היה קיים הרכב שנקבעו לו דיונים במועד מוקדם יותר.

2.

ביום 12.8.07 הגיש המבקש בקשה למתן צו ארעי לפי תקנה 9(ה) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 (להלן: התקנות ) או לפי תקנה 43(א) לתקנות. המבקש ביקש כי ינתן צו ארעי לשחרורו בתנאים עד למועד הדיון בעתירתו העיקרית, עקב סיכוייה הטובים לטעמו ועקב הנזק הבלתי הפיך שיגרם לו ומאזן הנוחות הנוטה, לטענתו, לטובת מתן הצו. כן ביקש כי יתקיים דיון דחוף בפני דן יחיד בבקשה למתן צו ארעי. בית המשפט לעניינים מנהליים קבע כי הבקשה למתן צו ארעי תידון במועד הדיון בעתירה לגופה.

3.

המבקש טוען כי בית המשפט קמא דחה למעשה את בקשתו למתן צו ארעי וכנגד זאת הוא משיג וטוען כי סיכויי עתירתו טובים, וכי יגרם לו נזק בלתי הפיך אם לא ינתן הצו, שכן אם תתקבל עתירתו יימצא למעשה כי נשללה חירותו לתקופה משמעותית לחינם. עוד הוא טוען כי מאזן הנוחות נוטה לטובת מתן הצו, שכן עד למאסרו היה משוחרר העותר במשך שנה וחצי ולפיכך לא נשקפת ממנו מסוכנות, וכן כי זכותו לחירות מטה את מאזן הנוחות לטובתו.

בנוסף טוען המבקש כי טעה בית המשפט קמא משסבר כי יש לדון בבקשתו למתן צו ארעי בפני הרכב, ומשלא קבע את הדיון בדחיפות בפני דן יחיד. לטענתו, מהעובדה כי נקבע בסעיף 25 לחוק שחרור על תנאי כי עתירות כנגד החלטת נציב שירות בתי הסוהר יידונו בפני מותב של שלושה. מכאן לומד המבקש כי בקשות ביניים כגון בקשה למתן צו ארעי יידונו בפני דן יחיד, וזאת בדומה לדיונים בבית המשפט הגבוה לצדק.

4.

המשיב טוען כי דין הבקשה להידחות על הסף משאינה מעוררת כל שאלה משפטית ומאחר שאין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעת מועדי הדיונים של הערכאה דלמטה. כן מעלה המשיב ספק אם הוראות החוק מאפשרות להגיש בקשת רשות ערעור על החלטת ביניים הדוחה בקשה להקדמת מועד דיון. לגופה של הבקשה טוען המשיב כי הצו הארעי המבוקש אינו מקפיא את המצב הקיים כי אם משנה אותו, וכן כי הוא חופף בעיקרו לסעד העיקרי המבוקש. עוד, לטענתו, סיכויי העתירה נמוכים מאחר שהחלטת המשיב הינה ראויה וסבירה בנסיבות העניין ועומדת בקנה אחד עם הוראות החוק וכללי המנהל התקין. המשיב שקל את מכלול האינטרסים הנוגעים לעניין, לרבות העבירות בהן הורשע המבקש והערכת מסוכנותו לציבור ולמתלוננת. לבסוף טוען המשיב כי אין למבקש זכות מוקנית להשתחרר בשחרור מוקדם.

5.

נראה כי יש טעם בטענתו של המבקש כי ניתן לדון בפני דן יחיד בבקשתו למתן צו ארעי. לפי סעיף 2 לחוק שחרור על תנאי מוסמך נציב שירות בתי הסוהר (להלן: הנציב ) לשחרר על תנאי אסיר שנשא שני שלישים ממאסרו מנשיאת יתרת תקופה המאסר, וזאת כאשר מדובר באסיר הנושא עונש מאסר לתקופה העולה על שלושה חודשים ואינה עולה על שישה חודשים. סעיף 25 לחוק שחרור על תנאי קובע כי עתירה נגד החלטת הנציב תידון במותב של שלושה. השאלה מתעוררת לגבי החלטות ביניים, כגון מתן צווים ארעיים, שמוגשות במסגרת העתירה העיקרית.

סעיף 28 לחוק שחרור על תנאי קובע כי עתירה מנהלית כנגד החלטת הנציב תידון לפי הוראות חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 (להלן: חוק בתימ"ש מנהליים ) בכפוף להוראות חוק שחרור על תנאי בעניין זה. סעיף 4 לחוק בתימ"ש מנהליים קובע כי בית המשפט לעניינים מנהליים ידון בשופט אחד, מלבד בעניינים בהם קבע נשיא בית המשפט העליון כי ידונו בפני הרכב שלושה. תקנה 9(ה) לתקנות וכן תקנה 43(א) לתקנות, שעל פיהן הגיש המבקש את בקשתו למתן צו ארעי,

אינן קובעות דבר אחר בעניין ההרכב שידון בהן. לפיכך נראה לטעמי כי הסמכות לדון בבקשות מעין אלו נתונה לדן יחיד של בית המשפט לעניינים מנהליים. מסקנה זו ניתנת להיקש אף מההסדרים הקבועים לעניין דיון בצווי ביניים, צווים זמניים והחלטות ביניים אחרות בבית המשפט המחוזי והעליון (ראו סעיפים 26(3) ו-37(א)(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). הגיונם של דברים תומך במסקנה זו. מאחר שמדובר בהחלטות ביניים והחלטות זמניות, שדורשות לעיתים דיון מהיר ודחוף, יש היגיון בכך שידון בהם דן יחיד אשר זמין יותר לשמיעת בקשות אלו. המקרה שבפניי, בו לא ניתן לקבוע לדיון בפני הרכב בקשה למתן צו ארעי המתאפיינת בדחיפות, וזאת מאחר שקיימים הרכבים שנקבעו בפניהם דיונים רק במועדים מאוחרים יותר, ממחיש את הרציונאל בדיון בבקשות מעין אלו בפני דן יחיד.

6.

עם זאת, בעניין זה נראה כי הבקשה למתן צו ארעי ממילא תתייתר עד שיוחזר הדיון לבית המשפט קמא לדיון בפני דן יחיד, מאחר שממילא ביום 24.8.07 נקבע המועד לשחרורו המנהלי של המבקש ממאסר וכן מאחר שביום 23.8.07 כבר קבוע דיון בפני הרכב בעתירתו של המבקש ובבקשתו למתן צו ארעי. על כן, איני מוצאת כי יש מקום במקרה זה לקבל את הבקשה, אך אני מביעה תקווה כי ההנחיה לדון בבקשות מעין אלו בדן יחיד תזרז את הטיפול בעניינים דחופים מעין אלה במקרים אחרים. לסיום אעיר כי לטעמי יש אף קושי בקביעת מועד הדיון בעתירה עצמה יום לפני שחרורו המנהלי של המבקש, כך שעתירתו למעשה מאבדת ממשמעותה, וזאת על אף שאני מודעת לכך שמדובר בתקופה של פגרה.