רע"ב 7083/05 שמואל אביעד נ. שרות בתי הסוהר

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לענינים מינהליים (השופט ר' שפירא ) מיום 4.7.05, אשר דחה את עתירתו של המבקש.

העתירה אשר הוגשה לבית המשפט קמא עסקה בבקשת המבקש לצאת לחופשה מיוחדת בשל אירוע משפחתי ביום 17.6.05. עתירה זו הועברה לבית המשפט קמא רק לאחר חלוף מועד זה. בעת הדיון טען המבקש כי בעקבות הגשת העתירה מתנכלים לו הסוהרים והוא אף נכלא בצינוק ולאחר מכן הועבר לאגף ענישה, וזאת, לטענתו, ללא כל צידוק. בתגובתו לעתירה טען המשיב כי המבקש נענש על התנהגותו, לאחר שנמסר לו כי לא ניתן יהיה להוציאו לחופשה.

עתירתו של המבקש נדחתה, כאמור, על ידי בית המשפט קמא. בית המשפט קמא ציין כי ככל שהעתירה נוגעת לבקשת היציאה לחופשה, הרי שהתייתרה עם חלוף האירוע המשפחתי. עם זאת, בית המשפט קמא הורה למשיב לברר מדוע לא הועברה עתירתו של המבקש לבית המשפט מבעוד מועד. בנוסף, דחה בית המשפט קמא את טענת המבקש כי נענש ללא כל בסיס. זאת, בציינו כי למול טענותיו של המבקש להתנכלות מצד סוהריו הונחו בפני בית המשפט דו"חות הסוהרים בדבר התנהגותו הבלתי תקינה, והאמור בדו"חות אלה לא נסתר על ידי המבקש. בשולי הדברים הוסיף בית המשפט קמא כי לנוכח המתיחות שנוצרה בין המבקש לבין סוהריו, ראוי כי המשיב יבחן את האפשרות להעביר את המבקש לבית סוהר אחר. מכאן הבקשה שבפניי.

בבקשתו חזר המבקש על טענותיו כי העונשים שהוטלו עליו אינם מוצדקים וכי הם נובעים מהתנכלות הסוהרים אליו בשל העתירה שהגיש. בתוך כך מיקד המבקש טענותיו נגד העברתו מן האגף הנקי מסמים לאגף הענישה. בהמשך הגיש המבקש תוספת טיעון במסגרתה טען נגד העברתו לאגף ענישה בכלא צלמון וכן טען כי חופשותיו הוקפאו ללא הצדקה. בנוסף התייחס המבקש לפגישה שנערכה בינו לבין נציג היחידה לתלונות הציבור בלשכת מבקר המשרד לביטחון פנים בעקבות תלונה שהגיש, ובה נחשפו, לשיטתו, פרטים התומכים בטענותיו כי נפל קורבן להתנכלות מצד סוהריו. כמו כן העלה המבקש טענות שונות ביחס למחדלים שנפלו, לשיטתו, בהליך המשמעתי שעבר.

המשיב, מצידו, טען בתגובתו כי דין הבקשה להידחות על הסף מן הטעם שאיננה מעוררת שאלה משפטית חשובה או כל שאלה אחרת בעלת חשיבות כללית. במקביל טען המשיב כי דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. המשיב עדכן כי על פי הוראתו של בית המשפט קמא נערכה בדיקה לבירור נסיבות הגשתה המאוחרת של עתירת המבקש. בדיקה זו העלתה כי אגרת בית המשפט נגבתה מן המבקש בשלמותה רק ביום 16.6.05 בשעות אחר הצהריים ועל כן לא ניתן היה להגישה באותו יום ואף לא ביומיים שלאחר מכן, שהיו ימי מנוחה. העתירה הוגשה רק ביום 20.6.05, לאחר עיכוב של יום אחד שסיבתו לא התבררה. אשר לטענות המבקש בעניין התנכלות מצד סוהריו, המשיב טען כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא אשר קבע כי לא הוצגו בפניו ראיות המצביעות על כך שהמבקש נענש באופן לא מוצדק. אשר לטענות המתייחסות להתפתחויות מאוחרות למתן פסק הדין בבית המשפט קמא, טען המשיב כי דינן של אלה להידחות על הסף, שכן אינן יכולות להישמע לראשונה בפני בית משפט זה. מכל מקום טען המשיב כי מאחר שהמשיב מוחזק כיום באגף הנקי מסמים בבית הסוהר צלמון ומאחר שאושרו לו יציאות לחופשה, הרי שממילא אין עוד צורך להידרש לטענותיו בענינים אלה. כן טען המשיב כי בדיקה שערכה היחידה לתלונות הציבור בלשכת מבקר המשרד לביטחון פנים, בעקבות תלונת המבקש, לא העלתה ממצאים שיש בהם כדי לתמוך בטענותיו.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים באתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הבקשה אכן אינה מעוררת כל שאלה משפטית או שאלה אחרת בעלת חשיבות כללית שיש בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור בפני בית משפט זה. זאת ועוד, אף לגופו של עניין לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה. טענות המבקש בעניין התנכלות הסוהרים זכו לליבון בבית המשפט קמא ובממצאיו בעניין אינני רואה מקום להתערב. בחינת טענות המבקש נגד העברתו לאגף הענישה התייתרו משהועבר, על פי תגובת המשיבים, לאגף הנקי מסמים של בית הסוהר צלמון. אשר לשאר טענות המבקש אשר לא עמדו בפני בית המשפט קמא, הרי שאכן אין מקום להעלותן לראשונה בפני בית משפט זה. ככל שטענות אלה עודן מחייבות בירור – ומהודעת המשיבים עולה כי לפחות הטענה בעניין הקפאת החופשות התייתרה – פתוחה הדרך בפני המשיב להעלותן בערוצים המתאימים.

אשר על כן, הבקשה נדחית.