רע"ב 7189/14 נסים ברנס נ. שב"ס

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (הנשיא א' טל ) בעת"א 17053-07-14 מיום 1.10.2014 (להלן:

ההחלטה ) .

1.

המבקש מרצה 4 שנות מאסר בגין עבירות מרמה וזיוף. בקשתו מתייחסת לקושי בקבלת טיפול בבעיותיו בידי רופא מומחה.

2.

בהחלטה, מציין הנשיא א' טל , כי לטענת המשיב, המבקש סרב לצאת לבדיקת רופא מומחה, בטענה כי היציאה נועדה לשעת בוקר מוקדמת מדי והוא אינו מוכן להמתין זמן רב. המבקש אישר את דבר סירובו, אולם הסביר את התנהלותו בכך שהגיעו לקחתו בשעה חמש ועשרה בבוקר, סמוך לאחר ספירת האסירים אשר נעשית בשעה חמש, כך שלא הספיק להתכונן לקראת הוצאתו בצורה נאותה. עוד טען, כי במספר מקרים נלקחו אסירים, לרבות הוא עצמו, לרופאים מומחים, אך אלה לא הגיעו.

3.

בית המשפט המחוזי נתן תוקף בהחלטתו למציאות העובדתית כפי שתֵארה המבקש, אולם הסתייג מהתנהלותו. כלשונו: "... אני ער לתופעה לפיה מעירים אסירים בשעות מוקדמות על מנת לקחת אותם למתקנים שמחוץ לאגף שבו הם נמצאים כמו טיפול רפואי או דיון בבית משפט. מדובר בבעיה שטעונה פתרון אך אין הדבר מקנה לעותר זכות לדרוש הוצאתו מהאגף בשעה מסוימת... ומשסרב לצאת ניתן היה לראות אותו כמוותר על הבדיקה נושא העתירה" . משכך, העתירה נדחתה.

4.

בבקשה שלפני מוסיף המבקש פרטים אחדים וטוען, כי התנהלות המשיב נובעת ממועד חילופי משמרות הסוהרים, בלא לתת משמעות לכך שהאסירים מצדם נאלצים להמתין במשך שעות במתקן סמוך, מרחק דקות נסיעה בודדות, אשר אליו מגיע הרופא המומחה. עוד הלין על כך שלמרות מודעותו של בית המשפט המחוזי למצב, החליט לדחות את העתירה. המבקש הוסיף וקבל, באופן כללי, על כך שעתירות אסירים רבות נדחות כעניין שבשגרה וכיוצא בטענות הללו. משכך, ביקש לקיים דיון בבקשתו.

5.

הדעת נותנת, כי המציאות אותה מתאר המבקש, מנקודת מבטו הסובייקטיבית כאסיר, כרוכה בעוגמת נפש. דחיית עתירתו של המבקש על-ידי בית המשפט המחוזי אינה גורעת מן ההבנה לחוסר הנוחות הכרוך בהתארגנותו של אסיר, שאינו בקו הבריאות, בדוחק-זמן, ליציאה עם שחר למפגש נחוץ עם רופא מומחה, שסיומה בחזרתו מקץ שעות כלעומת שבא בלא קבלת הטיפול. בפרט כך, כשחוויה זו חוזרת ונשנית.

6.

אולם, הבנה לחוד, וקבלת העתירה, במובן של מתן הוראה אופרטיבית לשירות בתי הסוהר היאך לפעול, לחוד. יפים לעניין זה דבריו של בית משפט זה בהתייחס לאיזון ולרגישות היתר המתחייבים בהפעלת ביקורת שיפוטית בכל הקשור לניהול בית סוהר דווקא:

"... הסמכות לנהל בית סוהר מקנה בידי... מנהל בית הסוהר, שליטה על חיי האסיר כל יום, כל שעה, בכל אשר יעשה... אין אדם שכפוף לרשות מינהלית ותלוי בה... כמו אסיר... ניהול בית סוהר הוא תפקיד מורכב מאוד. כשם שהוא דורש עוצמה רבה, כך הוא מחייב גם רגישות רבה. הוא דורש שמירה על הסדר ועל הביטחון, ועם זאת הוא מחייב שמירה על כבוד האדם..." . לכך, מצא בית המשפט, השלכה על הפעלת הביקורת השיפוטית: "... מצד אחד, בגלל התלות הגדולה של אסירים בסוהרים, ומחמת החשש מפני שימוש לרעה בכוח

שבידי הסוהרים, כוח שמופעל מאחורי חומות גבוהות, יש צורך כפול ומכופל בביקורת של בית-המשפט על שירות בתי הסוהר... אולם, מצד אחר... מהות הסמכות של ניהול בית סוהר, משום שהיא מורכבת כל כך, מחייבת את בית-המשפט בזהירות רבה, שלא יצמצם את מתחם הסבירות של שירות בתי הסוהר באופן שימנע ניהול תקין של בית הסוהר" (עע"א 7440/97 (רע"ב 6172/97) מדינת ישראל נ' אבי גולן , פ"ד נב(1)1, 7-8, השופט י' זמיר ).

7.

אכן, לבד מפרטי ההתרחשות הנטענים מנקודת מבטו של המבקש, לא הובאו נתונים מספקים כדי לקבוע אם המשיב חרג, באירוע המסוים נשוא ההחלטה, ממתחם הסבירות הנתון לו במלאכה המורכבת של הניהול היומיומי של בית הסוהר. לפיכך, אין בידי לקבל את הבקשה.

8.

עם זאת, על המשיב לשקוד למניעת יקיצה מוקדמת חסרת תוחלת, אלא אם הדבר הוא אכן פועל יוצא הכרחי של אילוצי תפעול, להבדיל מהתנהלות שהשתרשה לה כענין של שגרה שאינה כורח המציאות.

9.

כאמור, הבקשה נדחית.